– אני מזהירה אותך בפעם האחרונה אם לא תחליף את אולם החתונות, אני מבטלת את כל העניין ולא מתחתנת איתך! נשארו שבועיים בלבד לחתונה, והזאת איילת אחזה בידיה את ההזמנות ולא הצליחה לחתום עליהן…
– מה עכשיו, איילת? שוב את משתגעת? שאל אותה ארז, ארוסה, בקול פגוע.
– יש לי הרגשה רעה!
– זה בסדר גמור, ארז ניסה להרגיע, לא כל יום מתחתנים. הלחץ הזה טבעי, יעבור, אני מבטיח לך שהכול יהיה טוב!
– איך אתה יכול להבטיח? הרי גם אתה לא יודע מה יהיה. באמת כל כך קשה להסכים איתי? איך נחיה ביחד אם כבר עכשיו אתה לא מתחשב ברצונות שלי?!
– את יודעת, איילת, שאנחנו לא יכולים לזרוק כסף על הרצפה נעלב ארז, כבר שילמתי מקדמה על העיצוב והקייטרינג. אם נבטל עכשיו, לא נקבל החזר.
– זה לא העניין של הכסף, אני מבקשת פשוט תסמוך עלי.
– אני לא יכול להאמין לכל שטות שמספרים. זה בכלל לא הגיוני, ובקיצור אם נבזבז את הכסף עכשיו, נישאר בלי ירח דבש. את מוכנה להסביר כבר מה עובר עלייך?
– טוב, תקשיב. רק אל תקטע אותי ואל תגיד ש”שטויות כאלה לא קורות”. אתה לא חייב להאמין זה לא הופך את הדברים לבלתי קיימים.
– מבטיח, ענה ארז, מנסה לנחם אותה.
– לפני כמה שבועות, הגיעה לעבודה שלנו עובדת חדשה ושמה רותם. היא תמיד מסתובבת בשחור, כמעט לא מדברת עם אף אחד. ופתאום, לפני יומיים, היא פונה אלי ואומרת:
– “שלום מאת סבתא כרמית”.
– “מה??” כמעט התעלפתי. הרי סבתא כרמית נפטרה לפני שלוש שנים.
– “רוצה לשמוע מה היא מבקשת להעביר לך?” שאלה רותם, “אבל רק אחרי העבודה”.
הסכמתי. וככה היא סיפרה לי:
– ‘זה קרה הרבה זמן לפני שנולדת. אז, בעיר שלנו, פתחו מסעדה חדשה עם אולם אירועים מהודר.
יורי היה נהג משאית בבנייה של המקום. הוא הציע לחברתו, מיכל, לערוך שם את מסיבת החתונה. היא, שהייתה ממשפחה דלה מיישוב קטן, לא חלמה אפילו להיכנס לאולם כזה, והתלהבה מאוד מהמחשבה. רצתה להרשים את כל המשפחה.
ביום החתונה, מיכל נראתה מהממת בשמלה הלבנה והצעיף. יורי התרגש, הכול היה מוכן. אחרי החופה, האורחים הגיעו לאולם כולם התפלאו מהפאר והיופי. רק סבתא זקנה הלכה על ידם, מזמרת לעצמה:
– “במקום פרחים אמיתיים שמים אחת פעמיים, אוי, זה סימן לא טוב…”
אבל באותם ימים כולם הסתפקו באומנות הפלסטיק, כלי הבית והבגדים כולם היו תוצרת תעשייה, כך שלא ייחסו משקל לדבריה.
הייתה שמחה גדולה; היו גם זרי פרחים אמיתיים שהונחו במרכז השולחן של החתן והכלה.
ברגע השיא של הערב, כאשר יורי ומיכל יצאו לריקוד איטי, פתאום, כששבו לשולחנם כל זר הורדים שבמרכז השולחן נבל מול עיניהם.
המלצר פינה את הזר, והמסיבה המשיכה אך רגע אחרי כך לכלה היה דחף להקיא, ואיבדה את הכרתה. פתחו חלונות; חשבו שאולי מחניק. אך שוב היא התמוטטה. החלו ללחוש שמועות
– “הכלה בהריון”
– “העיקר שלא חולה. ההריון יעבור” גיחכו אחרים.
-“שמים לב שהיה כתם דם על השמלה, ודאי משהו רציני,” לחש אחד מהקרובים.
ניגשו לבדוק, אך לא מצאו כלום.
מיד התפשטה שמועה נוספת מישהי ראתה אשה מסתורית כולה בשחור ביציאה מהאולם. חיפשו, אך לא נמצאה שום זרה.
וזו לא הייתה סוף הצרות: בליל הכלולות, יורי ומיכל לא הצליחו לישון שניהם הרגישו שמישהו נוסף נמצא איתם, צלילים ורעשים, תחושה שמביטים עליהם.
בבוקר, שניהם היו מבוהלים.
באותם ימים לא היה נהוג לנסוע לירח דבש; כבר למחרת חזרו לעבוד. אך באותו השבוע, תוך כמה ימים, נהרג יורי בתאונת דרכים. למרות שהיה נהג מקצועי, על כביש יבש וללא בעיה מיוחדת, סטה רכבו מהמקום עד היום לא יודעים מה קרה.
מיכל הייתה שבורת לב, דהתה מול עיני כולם. אך הדבר הכי מוזר כעבור שנה נעלמה, פשוט הלכה מהבית ולא חזרה. חיפשו אותה ולא מצאו עד היום.’
– “סיפור אימה…” מלמל ארז, “אבל מה זה קשור אלינו?”
– “בדיוק,” רעדה קולה של איילת, “האולם שסגרנו זה אותו אולם, באותה מסעדה, באותו מקום! בדיוק שם התרחשו הדברים!”
– “עדיין לא מבין מה זה שייך אלינו? דברים קורים להרבה אנשים…”
– “יש שמועה,” המשיכה איילת בלחישה, “שהמסעדה והאולם נבנו על בית קברות ישן. יש המאמינים שהאולם יושב בדיוק מעל הקבר של כלה שהתאבדה אחרי שבעלה בגד בה. מאז, אומרים, הנשמה שלה לא מוצאת מנוחה לוקחת את החתן אחרי החתונה, ואת הכלה שנה מאוחר יותר. ומה אם עכשיו הגיע תורנו? סבתא כרמית שלי לא לחינם הזהירה אותי…”
– “אני לא מאמין בשטויות האלו,” ארז כבר התעייף מהוויכוח, “ואם לא תרצי אתחתן עם מיכל.” (מיכל הייתה החברה הכי טובה של איילת). “תחתמי על ההזמנות, או שאני עומד מאחורי המילה שלי.”
איילת התלבטה לרגע, אך לבסוף החליטה היא מסירה את ידה מהחתונה. במיוחד אחרי האיום שלו להתחתן עם מישהי אחרת.
והאיומים של ארז לא נשארו רק במילים תוך ימים בודדים הוא נסע עם מיכל לנישואים מהירים. לא עבר שבוע וקרה האסון. ארז נהרג בתאונת אופנוע כאשר הבלמים כשלו.
איילת דאגה מאוד למיכל, למרות שלא יכלה לסלוח לה על הבגידה. למחרת ניסתה לברר עם רותם מה אפשר לעשות כדי להציל את מיכל, אך רותם כבר התפטרה מהמשרד, והכתובת שנתנה הייתה לא נכונה.
בעיר מספרים שהחתונה ההיא התרחשה אי שם בשנות השבעים, אבל אין תיעוד כתוב, כנהוג באותם ימים. עדיין כל מי שגדל בסביבה יודע על כך היטב…
לפעמים, חשוב יותר מקבלת החלטות להקשיב לאינטואיציה ולמי שמבקש להגן עלינו, אפילו אם זה נשמע קצת מוגזם או מופרך. כי החיים מעניקים לנו רמזים, ואנחנו צריכים לדעת מתי לעצור, להאמין ולבחור בדרך אחרת.
