תקשיב, אני חייבת לספר לך משהו שקרה לנו לאחרונה, פשוט כי זה כל כך מצחיק וגם קצת מביך. אז ככה: אני וארוסתי, שירה, מאוהבים בטירוף כבר שנים. אנחנו בני 20, ומכירים עוד מהיסודי מהכיתה ד’ בעצם. בכיתה ו’ כבר היינו יחד. כן, רציני כזה. ואחרי זמן קצר, נולד לנו בן כשהיינו יחסית צעירים ממש.
כמובן, ההורים שלנו קצת נבהלו ולא ציפו לזה בכלל. אבל זה קרה, ואין מאושרים מאתנו הילד שלנו הוא באמת מתנה ענקית! היום הוא חוגג שלוש שנים. יש לנו דירה משלנו, ואחרי הרבה מחשבות החלטתי שאני רוצה להתחתן עם שירה.
הזמנו לחתונה שלנו בערך מאה איש. רובם בני משפחה מכל הארץ קצת מרמת הגולן, קצת מאילת, המון מהמרכז כמובן. למרות שלא כולנו קרובים ביום-יום, ברור שכזו אירוע לא מפספסים, לא חבל?
ולא תאמין מהרגע שסיפרנו שחתונה בדרך, אמא שלי התחילה לשכנע שלא ניקח את הילד לאירוע, אלא נשאיר אותו עם מטפלת. היא דואגת לשלומו, שלא יטריד אף אחד, שכולם יוכלו להירגע וליהנות. ברור לה שתינוק בחתונה זה כאב ראש איתו כל הזמן צריך להסתכל ולרוץ אחריו, זה מפריע לחגיגה. הוא עוד קטן, “הוא לא מבין כלום” לדבריה.
אבל אני ושירה חושבים אחרת לגמרי אין מצב שהוא לא יהיה! בכל זאת, זה רגע חד-פעמי, וגם הילד שלנו חלק מהשינוי הגדול בחיים שלנו. ולא לדאוג דודה שלי, אחות של אמא, הסכימה להשגיח עליו בזמן הטקס, אז הראש שקט והמשפחה רגועה.
רק אמא שלי ממשיכה עם העניינים והקיטורים, מסתובבת ואומרת שזה לא נכון שהילד יהיה שם. אחרי זמן מה, הבנתי למה היא מתעקשת ככה ההורים שלי החליטו לא לספר לאף אחד מהמשפחה על הילד שלנו. ועכשיו הם בלחץ, לא יודעים איך להסביר לכל הדודים והסבתות. פשוט מתביישים שה”סוד” יתגלה.
אמא שלי אומרת שזה פשוט בושה בשבילה מה יחשבו אם יגלו שהיה לנו ילד לפני הנישואים? זה לא משהו רגיל אצלנו. חוששת שיתחילו לצחוק, לדבר, כל העסק הזה. “בשביל מה לחשוף את הכל עכשיו?” אומרת.
כנראה שהיא בעצם חוששת בעיקר מהתגובה של המשפחה הקרובה ובאמת, כשפונים אל הדודים, אף אחד לא מודה שהוא יודע.
הייתי ממש עצבני עליה, והיא הייתה עצבנית עליי. האווירה בבית הייתה מתוחה.
הרבה פעמים הרגשתי כאילו הפכנו משום מקום להורים “לא חוקיים” או משהו כזה. דיברתי עם ההורים שוב ושוב, אך החלטנו להישאר בדעה שלנו, והם בשלהם.
הכי כואב זה שלפעמים מרגיש שהקרובים אלינו לא תומכים בכלל. אמא שלי אפילו אמרה: “אם לא תקשיב לי, מבחינתי אתה לא הבן שלי יותר.” לא חשבתי שאי פעם נשמע דבר כזה מההורים שלי.
בקיצור, מרגיש לי לפעמים כמו הדרמה הכי גדולה בארץ, אבל העיקר שיש לי את שירה ואת הילד שלנו הם כל העולם שלי.
