איפה וייסקה? אין וייסקה! לאן נעלמה קולות לחישות מתפזרים בין קרובי משפחה שעמדו ברצפת בית החולים בנתניה, מחכים ליד המדרגות.
אם וייסקה היה יוסף, אביו של הילד החדש, אולי היה יותר שקט, אבל כאן וייסקה הוא קיצור של השם הנשי ויזלה, והדבר עצמו היה מפתיע. כך שהשמות והזהויות נערבבו בצורה מוזרה.
האם של ויזלה, ריתם, צעקה בריצה כאשר היא הוציאה את האפיונים של גבר החורף, איגור, והילד הקטן, והעבירה להם את המכתב האחרון של האישה שנמלטה.
היא כתבה בדיוק כמו מכתב שבכל מקרה נכתב: «לא מוכנה, אל תחפשו אותי, אני לא מוותרת על הילדה, אל תניבו לי מזונות, אבל זהו, המשימה שלי נגמרה». לא הוזן כתובת חזרה ולא ניתנה שום הסבר מדוע האישה, שהייתה לפני כמה חודשים בתשוקה להיות אם, החליטה פתאום לעזוב.
איגור, אל תדאג, היא תאמין שוב, תבין, תחזור ניסתה לה מרגיע את החתן רבת, אימו של ריתם.
בתה הבכורה, תמר, לא השמיעה את המילים, כי קול פנימי אמר לה שהאישה לא תחזור. היא ידעה שליזונה של ויזלה יש ידע עמוק, ואם היא החליטה לנטוש, היא תעשה זאת בחריפות.
חרטה לך על הלשון, תמר ניסה לדחוף האמא כשהיא רמזה בעדינות שוייזלה אולי לא תחזור. היא תחזור, אחרי חודש או שניים תזכור את הלב האימהי.
שלושה חודשים אחרי קיבלו ניירות הגירושין. ויזלה לא הגיעה לדיוני בית המשפט, ונטתה מאמנת על הילדה, ולכן וארנה, התינוקת הקטנה, נותרה עם אביה.
תמר החלה לבקר לעיתים קרובות אצל בעלה של האחות לשעבר, כדי לעזור עם הילדה ולדבר עם איגור. למזל מצבה, גם היא נאלצה להתמודד עם בחור שעזב אותה אחרי שנה מהלידה, בדיוק לפני שהייתה בת שלוש וחצי חודשי חופשת לידה.
במקום שציפו שיהיה נשוא כשילדיה של תמר יגיעו לגיל שלוש ותמר תצא מחופשת הלידה נבהל מרדף והקשר נקטע. למרות שהקונסולידציה במשפט הוכיחה שהיא האמא הביולוגית של אנדריי, היא קיבלה מזונות מועטים.
היא חיפשה רמזים בנהגתו של איגור, מבלי לשתף את אחותה או אימה. לבסוף התברר שהיא הייתה משוגעת על היבט הלא נכון היא צפה במישהו אחר, ולא באחיה של ויזלה.
במקביל, איגור, שנקלע למצב של דאגות כלכליות, ביקש לתקצב חמש שנים עד שיוכל לצבור סכום מספיק כדי להפוך את הדירה הקטנה שהם שוכרים לדירה שלושה חדרים. אך ויזלה דחפה אותו, ולבסוף היא עזבה אותה וארנה הקטנה, חסרת מגן, נותרה ללא אם.
אולי משמעותו של כך הייתה שהורידה של תמר לאמא ההיא, או שוורנה נולדה בדם של איגור, אך היא התחילה לראות בתמר כמו בתה.
איגור אף פעם לא היסס להעביר את הילדה לתמר, אמר: «תביאי אותה אליי». הוא הציע לתמר לעבור עם בנה לשכונתו, בטענה שיש מקום, ושאפשר לשלם משכנתא משותפת עם שוכרי דירתו, במקום לבקש סיוע מאמא.
האמא, כששמעה על המעבר, ניסה להטיל על בתה לבוש כבד: «להיות בעלת של האח היא חטא, זה תוחם». איגור שדחף אותה החוצה, אמר שהדבר אינו נוגע לו. למרות זאת, הוא לא שלחן את חובתו. אחרי כמה כוסות יין, הוא הודיע לתמר כי הוא מוכן לקחת אותה לנישואין, ולגבות את בנה כאילו היה שלו.
הכל יהיה הוגן, תמר. את מגדלת את הילדה כשלך, ואני מתייחס לבן שלך כאילו הוא שלי. לא אשלח אותך לכתה, את יכולה להחליט. נוכל להמשיך יחד, נחסוך זמן ומאמץ אמר, והוסיף שמסוגל הוא להרוויח כסף, אבל מתלבט איך לנהל חיתולים, מרשמים, מרקים. תמר, מצדה, הייתה מטפלת בגן לפני הלידה, ולא קיבלה משכורת גבוהה.
הצעה של איגור הייתה פרגמטית: אהבה רומנטית, שלא הביאה שמחה, נראתה כחלום שלא יתגשם. היא חשבה שאולי הגיע זמן להסתכל על החיים בצורה מציאותית. איגור היה גבר טוב אינו שותה, אינו מעשן, תומך כספית, וורנה כבר מכירה אותו כ”אמא”.
אולי, חשבה תמר, הכל מתרחש לשם הטוב.
האם של תמר לא ביקרה בטקס החופה, כי אף אחד לא חיכה לה. הם חיברו כוסית עם חברים קרובים, קיבלו ברכות, וחזרו לדירה של איגור, שם גרו ארבעה.
החיים המשיכו כמעט ללא שינוי, חוץ מכך שהילדים גרו בחדר אחד, והמבוגרים בחדר השני. למרות שהריגש על קבלת החלטות, תמר ואיגור היו זכאים לאושר אישי ולחיים משותפים.
בבוקר אחד, כאשר ויזלה החזירה פתאום לבית של איגור, הוא חיכה למשלוח ונראה שהקוריאר הגיע. באותה שנייה, האישה לשעבר נחתה עליו מאחורי הדלת.
אהובבי, חזרתי! קראה בקול רם. איגור דחף בחריפות את ידה אחורה, ואז, בעיניים קשות, שאל: ולמה לא שמח?
למה לא הייתי שמח? השיב באכזבה.
הוא, שלפי תמר הוא השתף, ניסה לחשוב מה יגיד לה, אבל בפגישה עצמה לא מצא דבר מלבד לשאול למה היא כאן.
באהתי לדבר על הילדה, אולי נבנה קירבה מחדש, ניסה ויזלה. יודע שאני לא הייתה מושלמת, אבל אפשר לתקן.
אינני רוצה לשוב על דרכי, ענה איגור. מצאתי משפחה, ואין לי מקום לחזור.
וויזלה קירבה לדרכה של תמר שהייתה ברגע זה בחדר האמבטיה, וראתה את דלת החדר של הילדים פתוחה במקצת, ובתוך החדר הילד אנדריי משגיח על המצב.
היא קפצה אל וורנה, אחזתה בה בחוזקה, והיא נתקלה ברעש של צופרת, שצעקה וניסתה למשוך את שיער ויזלה. הילד, בגאווה, קירק את האישה ברגלו.
כיוון שהשכרה של ויזלה הייתה רק גרביים וחצאית קצורה, הכאב היה חזק, והיא נבעו מצעקות, וקיבלה את וורנה על הרצפה, תוך ניסיונות להגן על הפצע.
הילד ברחיצה של תמר חמק אל שכניה, והאימה של ויזלה נראתה בעיניים קשות: «נחש! האם את מתכננת להכשיר את בתי נגדי? זה יהיה ככה ולא אחרת!»
הקפד האמא לשכנע את החתן לשנות את המצב, אך ללא הועיל. לבסוף, איגור ותמר נקטו לקטוע קשר עם האמא של ויזלה, ולקחת לעיר אחרת, מבלי להשאיר כתובת.
היום הם חיים במקום חדש, חוגגים יחד שלושה ילדים, ובין החברים הקרובים וורנה לפעמים מספרת שהיא בת של קוסמת אמיתית, שהאם שלה, תמר, היא פיה טובה שהצילה אותה.
אדרי מוסיף: אביו הוא קוסם רע, שברחף אחרי פיה טובה וחברתה.
הסיפור מסתיים כשמתגלה שהשילוב של אהבה, תכליתיות וקבלה של תפקידים שונים בחיים מוביל לשלווה פנימית. למי שלומד לקבל את המורכבות של מערכות יחסים, להבין שהפשטה של מעשים שליליים יכולה להוביל לצמיחה, מסכמת: הדרך הטובה ביותר לחיות היא לא להחזיר כעסים לשם, אלא לבנות גשרים של הבנה וחמלה.
