הייתה לי את החברה הכי טובה, רחל. היינו חברות במשך שנים רבות. לא פעם סיפרה לי כמה קשה לה להתמודד עם החיים שלה. הכול בגלל שעשרים שנה חיה עם בעלה ועם אמא שלה.
אסתר זו בדיוק הייתה האישה שניצלה אנשים אחרים ולא היה אכפת לה שמדובר בבתה שלה. מבחינתה, כל דבר תמיד היה לא טוב. אמא של רחל הייתה בת 85, ועדיין יש לציין שבגילה זה היא הייתה יחסית פעילה.
אסתר הרגישה שבתה חייבת לה הכול, וטענה שמגיעה לה חיים שלמים ממנה. הסיבה לכך הייתה שכשהיא הייתה בהריון, בעלה עזב אותה ומצא אישה אחרת. את כל כעסה הפנתה כלפי רחל, שהייתה מאוד דומה לאביה.
רחל מעולם לא הייתה בתה האהובה אלא משרתת, עוזרת, שפחה, אבל לא בת. רחל עבדה קשה בשני עבודות. וכשהייתה חוזרת הביתה, הייתה מנקה ומבשלת. אמא שלה לא רצתה לעשות כלום בבית. לפעמים אף שיבשה לה הכול בכוונה, רק כי רחל הכינה אוכל שאסתר לא רצתה. תארו לעצמכם, הבת המסכנה הגישה מכתב התפטרות מהעבודה ועברה מצד אחד של תל אביב לצד השני, רק כדי לבשל לאמא שלה את מה שהיא רוצה.
באותו יום היה לרחל יום הולדת. כולנו התיישבנו סביב השולחן היא הכינה אירוח נהדר אבל שמתי לב שרחל עצובה מאוד. היא סיפרה לי שאמא שלה עשתה לה סצנה קשה. בכל מקרה, כולנו עזבנו מוקדם.
למחרת בבוקר גיליתי שרחל איננה. הסתבר שאחרי שאנחנו כולנו הלכנו, אסתר שוב התפרצה עליה. ליבה של רחל לא עמד בזה, ואף אחד לא התקשר למדא. בלילה היא נפטרה. ככה אמא אחת יכולה לנהל את המשפחה לאורך הלילה.
