מרדכי סיים את הלימודים באוניברסיטה והרגיש שבדיוק עכשיו זה הזמן הנכון להתחתן עם אהבת נעוריו, עלמה! עלמה הייתה יפה ונבונה, עם קסם שחמק מראשי הרחובות בתל אביב ועד למבואות רמת גן. היא בדיוק עסקה בכתיבת התזה שלה לתואר שני, ויחד הם סיכמו שיתחתנו מיד אחרי ההגנה על עבודתה.
מרדכי החליט לבשר על כך לאמו, אבל אימו לא שמרה עבורו חדשות טובות. היא ישבה איתו על המרפסת והביטה אל השמיים המכוסים פרחי כליל החורש, ואמרה בקולה: “אם לא תתחתן עם אביגיל מהבניין הסמוך, אז אל תתחתן עם אף אחת.” ואז שאלה אותו לפתע, בצליל ציורי במיוחד: “מה חשוב לך יותר, הילד שליהקריירה שלך או האהבה שלך?” בלילות היא דימיינה אותו הופך לאיש עסקים מפורסם, אולי אפילו מנהל מפעל בפתח תקווה שהשפעתו פרושה על פני כל הגליל.
אביגיל הייתה מהעשירון העליון, בת משפחה עם אחוזה בהרצליה פיתוח. היא אהבה את מרדכי זמן רב, אבל ליבו של מרדכי היה כולו של עלמה, שגדלה בדירת שיכון קטנה בחולון, כשאמה הייתה דמות צבעונית ומוכרת ולפעמים בשכונה ריננו עליה דברים לא טובים… מה היו אומרים האנשים?
“אין לי צורך בכלה נוספת, עשה כרצונך!” אמרה האם וסגרה את דלת המטבח אחרי דבריה.
מרדכי ניסה לשכנע אותה שוב ושוב, אך הקיר החוצץ לא ניפץ לרגע. אז אמרה שאם ילך אחר עלמה, תקלל אותו עד קץ הדורות. מרדכי רעד כעלה חרוב. הוא המשיך להיפגש עם עלמה שישה חודשי חולמים, עד שהאהבה נסוגה אל תוך העשב, נפוצה כמו רסיסי חמנייה ברוח.
בסופו של דבר התחתן עם אביגיל. אביגיל אהבה אותו בכל ליבה, אך לא ערכו חתונהמרדכי לא רצה שלעלמה ייתקל בשום פנים ואופן בתמונות בחדרי הסלון של העיר. בזכות משפחתה, עבר לגור בוילה רחבת ידיים ובוהקת כלי כסף בהרצליה, ההורים קבעו לו תפקיד מכובד בעסק המשפחתי. אך ליבו של מרדכי נותר עכור ובלתי שמח.
מרדכי לא רצה ילדים. כשראתה אביגיל שתפילותיה אינן נענות, פתחה תיק גירושין בבית הדין הרבני ברחוב אבן גבירול. התרנגולים קראו הוא היה בן ארבעים, היא בת שלושים ושמונה. עד מהרה התחתנה בשנית, ילדה בן, וזכתה לאושר שלא ידע קץ.
מרדכי חלם בלילות להינשא לעלמה, שוב ושוב חיפש אותה, אך היא הייתה כסוד עתיק בצקנית חמה שמשאיר ריח אך לא טעם. לבסוף פגש מכר ישן שסיפר לו כי אחרי הפרידה נישאה עלמה לאיש הראשון שפגשה, שהיה אכזר ואלים. הוא היכה אותה עד שלא נותר בה נשמה.
מאז חזר מרדכי לדירת הוריו הישנה ברחוב דיזנגוף, וזרם ערק לא פסק מהכוס שלו. שוב ושוב הביט בתמונה של עלמה בין כריות הספה, ולא סלח לאמו לעולם.
