אני לא יודעת, אולי אני היחידה שיש לה את הבעיה הזו. בזמן האחרון התחלתי לחלק את האוכל עם בעלי באופן שווה. אין לי ברירה אחרת. אם אני לא מחלקת הכל מראש, בעלי יאכל גם את החלק שלי. בסוף אני נשארת בלי כלום, כלומר רעבה.
אז, תנו לי להסביר. אני ובעלי נשואים כבר שלוש שנים. אנחנו עוד לא מתכננים ילדים יש זמן. שנינו עובדים ומרוויחים כמעט אותו שכר. כשנישאנו, לא שמתי לב להרגל המוזר של בעלי. טוב, גבר שאוהב לאכול בסדר.
אבל עם הזמן, התחלתי לשים לב שהמוצרים שקנינו יחד, או מה שבישלתי ברובו נאכל על ידי בעלי. לי נשאר בקושי חלק קטן ממה שבושל או נקנה בסופר. ככה זה נמשך במשך שנה.
למשל, הכנתי עוף בתנור ובקושי נשאר לי ממנו. אבל גם אני אוהבת ירכי עוף ושניצלים. לאכול תמיד חזה עוף יבש או כנפיים זה כבר מוגזם. זה קורה גם עם ממתקים ועוגיות אם הצלחתי לאכול אחד או שניים, זה כבר נחשב טוב. בשבילי ובשבילו. הוא כבר גמר את כל הקרם.
בהתחלה רמזתי לו שגם אני אוהבת ממתקים ועוף. הוא ענה לי בצחוק:
את מבשלת כל כך טעים, שלא שמתי לב שאכלתי הכל. אל תכעסי, לא ידעתי שגם את רוצה. היית צריכה לומר לי.
לא נעלבתי, אבל זה היה לא כל כך נעים. ואז קרה מה ששבר אותי. זה היה יום ההולדת שלי. בערב הכנתי סלטים ואפיתי לנו את העוף שאנחנו הכי אוהבים. כדי שביום שלמחרת לא אתקע במטבח ואוכל פשוט לחמם ולהגיש יחד בארוחה חגיגית.
בעלי תמיד מגיע הביתה לפניי. לא חשבתי שהוא יאכל הכל. אבל הוא גמר את כל הסלטים, (השאיר מכל אחד רק כף), ואני נשארתי עם רגל עוף אחת.
הייתי נורא רעב. לא חיכיתי לך, אמר לי.
אפילו את העוגות חילקתי: חצי לי, חצי לו. ומשם כבר לא הצלחתי לשתוק. לא יכולתי יותר. מצב הרוח הטוב שעימו חזרתי הביתה נעלם.
נגמר, מתוק. אני עייפה מספיק. יש בי סבלנות, אבל מיציתי. בוא נעשה ככה: קונים קניות מחלקים חצי חצי. חצי עוף לך, חצי לי. ממתקים ועוגיות כל אחד לוקח לעצמו באריזה או בספירה ברורה. אותו דבר בפירות ובכל דבר אחר. תאכל את החלק שלך באותו רגע, או תחלק למשך כמה ימים עניינך. נמאס לי להיות רעבה ולאכול רק את מה שנשאר לך. אפילו לא שואל אם להשאיר לי או לא. בקיצור או שמסכימים לחלק הכל שווה בין שנינו, או שכל אחד קונה לעצמו מה שהוא רוצה.
בעלי לא רב איתי, הסכים מיד. עכשיו אנחנו מחלקים את כל הקניות בשוויון מלא לי ולו. ככה אף אחד לא מרגיש מקופח.
ולמדתי גם בזוגיות, צריך לדעת להציב גבולות, ולזכור לדאוג לעצמך, בלי רגשות אשם. לפעמים איזון נכון הוא הסוד לאהבה שמחזיקה מעמד.
