את יודעת, אני כמעט לא זוכרת את אבא שלי. כל מה שאני יודעת זה ממש מהסיפורים של אמא שלי, איך הכול היה רגוע ונעים לפני שנולדתי. אבא תמיד היה ליד אמא ועזר לה בכל מה שצריך, אבל הוא גר איתנו פחות משנה. ברגע שאמא ילדה אותי, הוא פשוט נעלם. אז לא היו טלפונים ניידים, ואמא בכלל לא ידעה איפה לחפש אותו. גם בעבודה שלו לא ידעו מה איתו. היה לה ממש קשה באותה תקופה.
אמא מצאה עבודה, וכיוון שלא היה לה עם מי להשאיר אותי, היא לקחה אותי איתה לכל מקום. אני זוכרת עדיין כמה קר היה בחדר שבו היא עבדה, בגלל זה הייתי חולה כל הזמן. אחר כך הלכתי לגן, ובינתיים אמא מצאה עבודה חדשה כמנקה.
לא ממש היה לנו כסף, אבל ראיתי כמה אמא מתאמצת. היא עשתה הכול בשבילי, והחליטה שאם אבא נעלם היא חיה בשבילי, ורק בשבילי. סיימתי בית ספר ואחר כך גם אוניברסיטה, מצאתי עבודה, והיום אני עוזרת לאמא בכל מה שאני יכולה, משתדלת שיהיה לה כמה שיותר קל ושלא תדאג. כל השנים האלה לא קיבלנו שום סימן חיים מאבא שלי, הוא לא שאל עלי אף פעם.
ואז יום אחד, פתאום דפיקה בדלת. אמא הלכה לפתוח, ואני שמעתי קול של גבר. יצאתי מהחדר וראיתי זקן עם מקל. אמא הסתובבה אלי ואמרה זה אבא שלך.
הוא פשוט בכה וביקש סליחה. אמר שכשהיה צעיר עשה שטויות ופחד מאחריות. כל השנים האלה הוא גר בתל אביב, עם משפחה חדשה ועם בת צעירה ממני קצת. אחרי כמה שנים התחיל לשתות, ואז אשתו השנייה גם עזבה אותו. עכשיו, כשהוא זקן, אף אחד לא רוצה אותו. הבת שלו לא הסכימה שיחזור הביתה. נשאר לו רק אני ואמא שלי, אנחנו התקווה האחרונה שלו. ואני, באמת שאין לי מושג מה לעשות.
מצד אחד, הוא אבא שלי, חיכיתי לו כל כך הרבה זמן. מצד שני, הוא עזב אותנו ונזכר בנו רק עכשיו, כשאין לו אף אחד אחר. ואני הכי דואגת לאמא שלי, לא רוצה שהיא תצטרך להתמודד עם כל זה שוב. אמא השקיעה בי את כל מה שהיה לה, ולמדה להסתדר לבד, ופתאום הוא חוזר. אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב. ואמא שלי רק אמרה בשקט זו החלטה שלך, אני סומכת עליך.
