עם ארוסי אלעד אנחנו מתכננים להתחתן בעוד שלושה חודשים.
אני מגיעה ממשפחה שבה חתונות הן פשוטות חופה, אוכל, מוזיקה, ריקודים וזהו.
אבל המשפחה של אלעד נוהגת במסורת מוזרה: בחתונה, הכלה צריכה להרים כוסית ולומר תודה להורים של החתן, ולהעניק להם מתנה סמלית “על שקיבלו אותה למשפחה”.
רק הכלה.
לא החתן.
כשאמו סיפרה לי על המסורת, הייתי משוכנעת שזו בדיחה.
היא הסבירה שזה ככה אצלם דורות: הכלה “מודה” להורי החתן ש”פתחו לה את השער לביתם”.
זה נשמע לי כמו מבחן קבלה.
הצעתי שנרים כוסית משותפת ונאמר תודה לשני הצדדים, לשני ההורים.
היא חייכה חיוך דק ואמרה שזו כבר שטות חדשה של הדור הזה.
בהתחלה אלעד לא הקדיש לזה תשומת לב.
אבל בארוחת הערב המשפחתית הבאה, אביו אמר שבבית שלהם הדברים נעשים מתוך כבוד למסורות.
אמו הוסיפה שאינם רוצים כלה שבאה כדי לשנות הכול.
המילה “רוצים” גרמה לי להרגיש משונה… כאילו אני מתמודדת לתפקיד בעבודה.
כשחזרנו הביתה, דיברתי עם אלעד.
אמרתי לו שאני מוכנה להודות, אבל לא מוכנה למצב שבו רק אני צריכה להימלך, והוא לא.
הוא אמר שזה בסך הכל מחווה.
שאלתי למה המחווה אינה הדדית.
היה לו קשה לענות.
הוא רק אמר שלא רוצה בעיות עם ההורים שלו.
אז הצעתי פתרון אחר.
נרים כוסית יחד, נודה לשני ההורים ונעניק מתנה לשתי הזוגות.
נראה לי יפה אפילו יותר.
כשהצענו זאת, אמו נעשתה רצינית.
אמרה שזה מוחק את המסורת.
אביו הוסיף שאם אתחיל ככה, אנסה לשלוט בהכל בהמשך.
ופתאום הבנתי משהו.
זה לא על הברכה.
זה היה על שליטה.
כדי שלא תתפתח מריבה, הצעתי שנעשה זאת בינינו, רגע לפני החתונה, רק יחד.
אבל אמו סירבה.
אמרה שזה חייב להיות מול כל האורחים כדי שכולם יראו את הכבוד.
ובתוכי משהו ניתק.
אני מכבדת אנשים.
אבל לא עושה מחוות משפילות.
אלעד ביקש ממני בכל זאת, “בשביל שלום”, כי ככה החינוך בקיבוץ של אביו.
ואמרתי לו דבר שמעולם לא חשבתי שאומר לפני נישואין:
אם כדי שיהיה שלום, תמיד אני זו שמוותרת זה לא שלום.
זו שליטה.
כעת אלעד נקרע ביני לבין משפחתו.
אמא שלי אומרת שלא להתחיל את הנישואין בסכסוך עם החמות והחם.
החברה הכי טובה שלי אומרת שאם אני מוותרת עכשיו, בעתיד אצטרך לוותר על דברים חמורים יותר.
וההורים העתידיים של אלעד כבר אומרים שאני בעייתית וחסרת כבוד.
עבורי התמונה ברורה.
אני יכולה להודות, בהחלט.
אבל לא אוכל לקבל כללים שמחייבים רק אותי כי אני הכלה.
ובכנות…
אני תוהה האם אני טועה בכך שבחרתי שלא לציית למסורת בדרך שלהם?
