קרה שלא התחתנתי ואין לי ילדים. החיים שלי התנהלו בצורה קצת מוזרה. עכשיו אני בת 57. לא מזמן היה לי יום הולדת. חגגתי אותו רק עם אמא שלי, שתינו לבד. אין לי את מי להזמין. אין לי חברים, ואני ואמא שלי בלי קרובי משפחה נוספים.
אנחנו חיות יחד ותמיד תומכות אחת בשנייה. אמא שלי בת 86. אני לא יודעת מה אעשה כשתלך ממני. ובכל זאת, אמא מרגישה טוב! למרות שבכל שנה היא מזדקנת והבריאות שלה קצת מתדרדרת, היא לא מוותרת. היא אפילו יוצאת להליכה בעצמה.
אני כבר בפנסיה, אבל עדיין עובדת כי הקצבאות שלנו לא מספיקות לשגרה סבירה. אבל אני לא מתייאשת ושמחה שיש לי את אמא היקרה שלי. בסופו של דבר, יש אנשים שמצבם הרבה יותר קשה. יש כאלה שאין להם דירה, משפחה או כסף.
למרות הכל, אני ואמא שלי חיות בשקט ובשלווה. בערב אנחנו שותות תה, סורגות, וצופות בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבות. בסופי שבוע אני אופה עוגות ומזמינה את השכנים אלינו. הם מספרים לנו על המשפחה שלהם. אני שמחה כשאני רואה אנשים מאושרים ומבקשת שאלוהים ישמור עליי ועל אמא שלי מכל צער.
ככה אנחנו ממשיכות לחיות. אני רוצה שהחיים האלה יימשכו כמה שיותר בשבילי ובשביל אמא שלי…
