בן חמישים וחמש אני, ולפני חודשיים אשתי ביקשה ממני גט. לטענתה, היא “צריכה להרגיש שוב חיה”. זה נאמר לי בערב שקוף באמצע השבוע, כשישבנו שנינו ליד השולחן במטבח, קפה שחור הולך ומתקרר לפנינו, ותרנגול קורא מחוץ לחלון אל תוך חלום חוזר, כאילו הכול מתרחש כל יום מחדש.
זו הייתה אשתי השנייה. היינו יחד חמש עשרה שנה. אינני אב לילדים סיבות רפואיות, מזמן התרגלתי והיא הגיעה אליי עם שניים משלה. גידלתי אותם כאילו היו שלי בכל מאודי. לא הבחנתי בין דם ללב. דאגתי להם ללימודים, קורת גג, קוטג’ ופטות, עצה של אב. עכשיו הם גרים בתל אביב לומדים, עובדים, חיים קצב אחר. אני והיא נשארנו בכפר בגליל בית קטן, גינה עם עצי רימון ושקדיות, תרנגולות שמשאירות ביצים בפינות בלתי אפשריות, כלב בשם גולן שרודף אחרי פרפרים, ושגרה קסומה, ריקה מסערות.
תמיד האמנתי ששקט הוא די והותר.
החיים שלנו התנהלו כמו לולאה דקה סעודת בוקר יחד, עבודה במטע או במשרד המקומי, אחרי הצהריים ארוחה מול הטלוויזיה, שינה מוקדמת. בסופי השבוע היינו קופצים לכרמיאל לקניות, פעם בחודש מבקרים את הדודים בנתניה. אף פעם לא בגדתי בה. לא העלבתי. הייתי גבר של בית: קם בעלות השחר, עובד, מצחצח נעליים, עומד בחובות. חשבתי שכך נראית אהבה.
לא מזמן החלה אשתי נעה להשתנות. טענה שהכפר חונק, שאין תנועה, שחסרה לה העיר, הים, הדיבור, ההמון, הצלילים. אני התעקשתי שהכול טוב: הבית שייך לנו, האוויר צלול, השקט סוגר עלינו כמו שמיכה חמה. התווכחנו. היא התעקשה. אני ניסגרתי. רצה לעזוב. הייתי נטוע.
ואז, איכשהו, אבדה גם לה ההתנגדות. היא הביטה בי מבעד למסך של זמן ואמרה:
“אני לא רוצה שנריב יותר. אני מוכרחה לצאת. חייבת להספיק עוד משהו קטן לפני שאהיה זקנה לגמרי.”
שאלתי אם יש לה אחר. היא נשבעה שלא. אמרה שהולכת לא בשביל מישהו, אלא לעצמה. לרצון להיות נעה אחרת, אי שם בעיר.
בליל ההוא עוד ישנו יחד, חצי גב אל גב, הנשימות מתערבבות כמו עננים. בבוקר ארזה בגדים, תמונה אחת, מכתב שכתבה פעם לאמא שלה, ויצאה בשקט. בלי דלת נטרקת. בלי צעקות. עמדתי עם הסוודר ביד, ראיתי את האוטובוס נעלם בדרך ראש פינה, ורעד עבר בעורפי.
עכשיו הבית שלי כמו מדבר. חי כמו שתמיד רציתי כפר, שקט, רק בלעדיה. קם לבד, מבשל רק לי, מדבר עם גולן והתרנגולות, שואל את עצמי בלילות אם טעיתי שלא שמעתי די, שלא ויתרתי, שבלב חשבתי שאהבה זה רק להישאר ולעמוד במטלות.
למה זה קרה לי? אולי דווקא בגלל שהייתי איש טוב?
