אני בן 41 ואף פעם לא בגדתי באשתי, אבל לפני שהכרתי אותה לא הייתי צדיק בכלל – אף פעם לא הייתה לי חברה רצינית, הייתי חופשי וחייתי כמו גבר ישראלי חופשי

אני בן 41, ואחראי לומר לך אף פעם לא בגדих באשתי. אבל לפני שהכרתי אותה, בכלל לא הייתי איזה צדיק. האמת? אף פעם לא הייתה לי חברה רצינית. הייתי חופשי, חי חיים של רווק אמיתי: פעם עם אחת, פעם עם אחרת, יום שישי דייטים, מוצ”ש מסיבות. לא הייתי חייב דין וחשבון לאף אחת לא הבטחתי שום דבר לאף אחד.
עבדתי בתיקוני חשמל בתל אביב, והסתדרתי טוב עם המשכורת בשקלים. אחרי העבודה הלכנו עם החבר’ה לפאבים בדיזנגוף, מועדונים באזור רוטשילד, מסיבות יום הולדת בדירות. לפעמים הייתי ישן עם אישה וממשיך הלאה למחרת, בלי שום דרמה לא מתוך רוע, פשוט ידעתי שאני לא מחפש קשר רציני. תמיד אמרתי שלהתחייב זה לא בשבילי.
הכל השתנה ביום שהכרתי את אשתי. היא הייתה מתמחה בסיעוד בבית חולים איכילוב, ואני באתי לתקן שם לוח חשמל תקול. היא ביקשה עזרה עם שקע במשרד, ומפה לשם התחיל בינינו שיחה. היא שאלה איך קוראים לי, אני שאלתי אותה צחקנו ובסוף המשמרת היא נתנה לי את המספר שלה. כתבתי לה כבר באותו ערב, אבל הפעם לא כמו פעם, בלי פלירטוטים ושטיקים התחושה הייתה כמו נער בן 15, עם פרפרים בבטן.
הדייטים הראשונים שלנו היו הכי פשוטים: הליכות ליד הים, גלידה בגינה, בורקס אחרי העבודה. לאט לאט, הפסקתי לשים לב לנשים אחרות. לא כי היא דרשה, פשוט לא רציתי להתפזר ידעתי שהיא לא עוד אחת.
כשהצעתי לה להיות איתי, אמרתי כמו שצריך: “אם אנחנו מתחילים משהו, זה בלי משחקים. אני לא רוצה חצי חצי.” היא הסתכלה עליי מלאת רצינות ואמרה: “אני לא חולקת.” ואני עניתי: “גם אני לא.” מאז הבנתי שנאמנות זה לא להפסיק להסתכל על אחרות זה לשמור על ההבטחה שלך.
התחתנו בצניעות, בלי פאר. גרנו בחדר שכור בקרית אונו, עם מיטה מושאלת ותנור קטן. עבדנו מסביב לשעון: היא לילות, אני שעות נוספות. לא נשאר זמן או כוח להרפתקאות. היו חשבונות לשלם, עייפות, וחלומות משותפים.
אבל הפיתויים לא נעלמו. בעבודה, קיבלת הודעות מחברה אחרי חצות: תמונות “לא קשורות”, מסרים שהיא חושבת שמגיע לי יותר מאישה עייפה. פעם אחת חיכתה לי מחוץ לעבודה והציעה שנלך למלון אמרתי לה “לא”, נכנסתי לאוטו וחזרתי ישר הביתה לאשתי.
במסיבת יום הולדת אצל חבר, מישהי שיכורה התיישבה לידי והתחילה לגעת לי ביד. קמתי, חיפשתי את אשתי, ועזבנו בלי להתנצל. עדיף להיתפס כאדם קר מאשר להיכנס למשהו שאין ממנו חזרה.
החבר’ה שלי צוחקים עליי אומרים שפעם הייתי “חי”, עכשיו אני “משעמם”. והם צודקים השתנתי. פעם חייתי לעצמי, היום אני חי עם מישהי.
לא מזמן, הבן שלי שאל אותי אם הייתי עם אחרות מאז שהתחתנתי. אמרתי לו “לא”. הוא הסתכל עליי מופתע ואמר שרוב החברים שלו ההורים שלהם גרושים בגלל בגידות. פתאום קלטתי שהבחירות שלי לא משפיעות רק על הנישואים הן מעצבות גם את הילדים שלי.
פעם הייתי רודף נשים כי לא הייתי קשור לשום דבר. אבל מהרגע שבחרתי את אישתי להיות האישה שאיתה אזדקן, גיליתי שנאמנות זה לא בית כלא זו בחירה יום יומית. ולא מצטער רגע על הבחירה שלי לאהוב רק אותה.