יוצא שאני ואחותי חולקות חמות אחת.
הבעל שלי, כולם אהבו אותו, וידע לדבר יפה. הוא חיזר אחרי, אבל במקביל לא הסיר עין מאחותי. כשאורי גילה שסבתא הורישה לי את הדירה ולא לנועה, הוא מייד הציע לי נישואין.
באותו זמן, אחותי כבר הייתה בהריון, כי תכננה להתחתן איתו, רצתה להחזיק בו דרך הילד. נאלצה לשקר לבן הזוג שלה לשעבר שהתינוק שלו, כדי שיישאר לה לפחות גבר לצידה.
אני ובעלי גרנו בבית קטן, אצל ההורים שלו בפריפריה. כשהשכנים החליטו למכור את המגרש שלהם, אורי שכנע אותי למכור את הדירה שלי ולקנות את הקרקע. הסכמתי. למרות זאת, היינו צריכים לקחת משכנתא בבנק כדי לבנות את הבית.
החמות שלי לא הפסיקה להציק לי. היא נתפסה לכל שטות, פינקה את הבת שלה בכל רגע ופקדה עליי. כשסיימנו לבנות, הרסה את הגדר, שחררה את הכלבים, וידעה שיש לי פוביה מהם רק כדי להראות מי פה הבוסית. התחננתי לאורי שידבר איתה, אבל הוא כל הזמן אמר שאני מגזימה.
לא יכלתי לסבול יותר. פניתי לבית משפט לדרוש את החלק שלי בבית ולקנות דירה נפרדת. התברר שכל הנכס רשום רק על שמה של החמות, שום דבר לא שייך לי. איך עשו את הקומבינה הזו אני בכלל לא יודעת. נשארתי בלי קורת גג לראשי.
באותו רגע גילה אורי שנועה קיבלה דירה מאבא שלי, ואז החליט לפעול. כדי לפרק להם את הזוגיות, סיפר לבעלה של נועה (שהיה בעצם גם אבא הביולוגי של הילדה שלה) את כל האמת. התגרשתי ממנו, והוא עשה לאחותי בדיוק מה שעשה לי.
כל הזמן הזה לא דיברתי איתה, אז במקרה רק גיליתי שהם יחד. אבל כשנועה גילתה שגם אותה רימו, הציעה לי לשתף פעולה.
תחקרנו את השכנים, וגילינו שהחמות ובנה כבר רכשו חמישה מגרשים בעזרת נשים תמימות. תמיד אורי הביא אשה, התחתן והתגרש והשאיר אותה בלי כלום.
עדכנו את הנפגעות וערכנו תביעה ייצוגית. אבל לא היה את מי לתבוע אורי כבר ברח לחו”ל. החמות נשארה בארץ, ועכשיו היא דורשת לקבל את הנכדים, כי הם היחידים שנשארו לה.
היא ניסתה להוציא אותנו מהמשמורת בטענה שאין לנו דירה. כל אחת מאיתנו מצאה מקום מגורים, והסיבה היחידה למצב הייתה התחבולה שלה. בבית המשפט קיבלו החלטה אנחנו חייבות לאפשר לילדים לראות את הסבתא ולא למנוע מהם קשר איתה.
החלק הכי גרוע החמות מסיתה את בנותיה נגדי. המסקנה שלה: היא הסבתא הטובה, אנחנו המפלצות. היא הורסת לנו באכזריות כל פירור של אושר, דורשת חקירות או מתנות, מלמדת את הילדות לשקר על עישון ואלכוהול. עכשיו הן מאיימות אם לא נקנה להן טאבלט ילכו לעובדת סוציאלית.
“אני אקח את הנכדים תזכרי מה שאמרתי!” צורחת החמות שלי.
ומה אנחנו עושות? איך אפשר להתמודד מולה? כמה רוע היא שפכה עלינו, והיא פשוט לא עוצרת…
