נועה עוד צעירה, היא תלד בהמשך! כך הבטיחה לעצמה. בסוף, לא היה לאיש צורך בילדה.
נועה ודניאל גדלו ביישוב קטן בגליל ולמדו יחד באותה הכיתה. אחרי שהתלמידו בתיכון, המשיכו שניהם לאוניברסיטה, ואחריה עברו לתל אביב בחיפוש עבודה. שכרו דירת שותפים קטנה בדרום העיר, מצאו עבודה זמנית וחיו יחד, בלי חופה ובלי קידושין. כשהתברר שנועה בהריון, דניאל נעלם לא רצה לשמוע על ילדה.
נועה נבהלה וחזרה לבית אמא בצפון כדי לגדל את התינוקת. אמו של דניאל, שהייתה בעלת שם ושם משפחה ביישוב, הפיצה לכל מי שהכיר שתינוקה של נועה בכלל לא קשור למשפחה שלהם שמדובר בילדה של מישהו אחר. שתיהן גרות באותו רחוב, וכל השכונה רועשת מרכילות וזכרונות.
המון מכרים ידעו הכל. נועה ילדה ילדה נהדרת, עיניים בהירות. לא טענה דבר נגד משפחת דניאל רק ביקשה שלווה לגדל את בתה. אבל אמא של דניאל ממשיכה להסתובב ולספר לכולן: הילדה הזאת עם שיער בהיר, ואצלנו הבית מלא בשיער שחור. אפה ארוך משלנו, אנחנו כולנו יפים והיא מכוערת. יש לה עיניים מזרות פחד! מנסה להיכנס למשפחה בכאילו! אלה הרמאות של אנשים!
נועה כבר הייתה מותשת. הציעה לאמא של דניאל בדיקת אבהות כדי לסיים את הרע. הבדיקה נערכה מיד וכשהתשובה הגיעה, אמא של דניאל הזמינה את נועה ואת הקטנה לסלון שלה, פתחה שולחן מלא ממתקים ומתנות יקרות, ומלאכי חנוכה. אמא של נועה התקיימה מקצבת ביטוח לאומי, ובכל זאת שמחה לנדיבות שבאה.
עבר זמן והסבתא החדשה ביקשה לקחת את הנכדה לכמה ימים אליה. נועה סירבה; “בת רק בת שנה, מוקדם להרפות ממנה כמה ימים.” הסבתא כבר כעסה. איימה שתפנה לבית המשפט לענייני משפחה ותדרוש לראות את הנכדה. הילדה תגדל לה אצלך, בת של אישה מובטלת וחולה? אצלי יש לה הכל! בית עם ספרים, צעצועים ומוזיקה. לדניאל יש דירה! ואני אוכיח שהוא תומך בבתו! כל השופטים כאן חברים שלי,” הזהירה. שחררי, את עוד צעירה, יהיו לך עוד ילדים.
נועה לא נבהלה. התייצבה להגן על זכותה לאמהות. שנים ארוכות של מאבקים הגיעו דיונים, עדים, מעקבים וצילומים בחשאי. נועה עזבה שוב ושוב, הסתתרה עם הילדה במקומות שונים. האבקים סוערים. בשלב מסוים דניאל נישא מחדש ונולד לו בן, והוא ואמו שכחו פתאום מהנכדה.
הילדה של נועה עלתה לכיתה א’. הן עזבו לתל אביב, אבל נועה נאלצה לשוב לבית אמא בצפון כל סופ”ש, להביא ולשלוח, לעבוד בין לבין. יום אחד פגשה בחור חדש, אמא שלה עודדה תתחילי חיים! אני אשמור על הילדה. נועה נישאה. שוב שכרו דירה, הפעם בפלורנטין. הריון חדש בדרכה. הכל נראה פתאום טוב מבפנים.
אבל את הילדה לא מביאה נועה אל דירתה החדשה. “כאן אין לאן להביא אותה, לבעלי אין עניין בילדה לא משלו. יותר טוב בבית של סבתא שם יש לה חברה, בית ספר, הכל מוכר”, שכנעה את עצמה. כשהתינוק ייוולד לא יהיה מי שישגיח על הבת. כך חשבה שכולם מרוויחים: אמא לא לבד, הבת עם טיפול.
אך אמא של נועה חלתה. מד”א הוזעקו פעמים רבות, אשפוזים. הילדה גודלה אצל זוג שכנים גיל השלישי. בינתיים, אותה סבתא מכפר גלילי אמא של דניאל כבר אינה מתעניינת בנכדה. כשפגשה את אמא של נועה אמרה בחיוך קר:
היית צריכה להקשיב לי! אם היית נותנת לי את הילדה כבר אז, הייתה לומדת אנגלית צרפתית ורוסית ומנגנת על פסנתר! עכשיו? אמא שלה נוטשה, אז מה תהיה בעתיד? עכשיו אני שומרת על הנכד שלי! הוא יקבל הכל בית ספר הכי טוב, החוגים הכי טובים!
דניאל מעולם לא התעניין בילדה. כך יצא, שכל השנים של מאבק ותביעות, הילדה שנלחמו עליה עדיין אף אחד לא צריך אותה. סופה של הילדה ועתידה בערפל חלום.
