תמר עוד צעירה, תוכל ללדת שוב! כך היא הבטיחה בקול תקיף. בסוף? אף אחד בכלל לא צריך את הילדה.
תמר ודניאל גדלו בעיירה קטנה בגליל ולמדו יחד באותה כיתה. אחרי התיכון המשיכו שניהם לאוניברסיטה, ואחריה ארזו תרמיל ועברו לנסות את מזלם בתל אביב. הם שכרו דירת חדר ברמת גן, מצאו עבודות בגוגל ועמ”י וממש לא טרחו להתחתן. ואז הפתעה! תמר נכנסה להריון. דניאל נבהל ועזב. לא היה לו כוח או תוכניות לבייבי בשלב הזה.
תמר הייתה בשוק טוטאלי, אז לקחה את עצמה ונסעה חזרה הביתה כדי לגדל את הילדה. אמא של דניאל הייתה דמות בכירה במועצה המקומית, ודווקא דאגה לספר לכל מי שרק רצה לשמוע שתמר בכלל בהריון ממישהו אחר ואיזה קשר הילדה הזו אליהם בכלל? הכי לא קשורה למשפחה שלהם. כיאה לפריפריה, שתי המשפחות גרו דלת מול דלת, אז היה הרבה יותר קל להפיץ שמועות.
כולם ידעו הכול, ברור. תמר דווקא ילדה ילדה חמודה מיקה שמה. תמר לא התלוננה, למרות הכול, ורק רצתה לגדל את הילדה בשקט. אבל החמות הפוטנציאלית לא הפסיקה לתקוע מבטים ולהגיד בקול רם: חברים, תסתכלו הילדה הזאת בלונדינית! אצלנו במשפחה כולם עם שיער שחור מהמם! האף, מה הקשר? אצלנו כולם יפיופים, ופה? זה לא דומה לאף אחד! מנסים להידחף למשפחה שלנו איזה חוצפה! העיירה סערה והדרמה הגיעה לשיאה.
תמר נשברה מהכתבות והלשון הרע, והציעה לעשות בדיקת אבהות רק כדי שאמא של דניאל תירגע. קיבלה תשובה מהירה? ופתאום הפתעה! החמות לשעבר שמחה פתאום להזמין את תמר והקטנה אליה, לקנות להן חבילות מתנות יוקרתיות מהקניון ולפנק אותן. בשביל תמר, שחיה בזכות דמי מזונות של 900 שקל בחודש, זה היה כמו לקבל פרס רב בלוטו.
אחרי תקופה קצרה, סבתא החדשה פיתחה שאיפות ורצתה לקחת את הנכדה לסופש אצלה. תמר אמרה שמיקה בסך הכול בת שנה, אז תודה, אבל מוקדם מדי להיפרד מאמא לכמה ימים. סבתא התעצבנה, נעלבה קשות, ואיימה: אני תובעת אותך! הילדה בסוף תגור אצלי לי יש דירה יפה, תנאים של קיבוץ גליל ים, ולאמא שלה אין אפילו עבודה. חוץ מזה, הדודים שלי מכירים את כל השופטים בעיר. תוותרי וטוב לך, ממילא את צעירה תביאי עוד ילדים בעתיד! תמר החליטה להילחם. מצא את עצמה מסתבכת בתיקי משפחה, עורכי דין ופגישות בבית המשפט במשך כמה שנים טובות.
הילדה שכולם נלחמו עליה פתאום הפכה להיות מרכז החיים של המשפחה. המשפחה העשירה גייסה עדים, צלמים פרטיים, טאבים למעקב וכל הדרמה. תמר התחילה להסתתר, עזבה עיר אחרי עיר. באמת היו הרבה התרחשויות. עד שלבסוף דממה. דניאל התחתן עם אהבת נעוריו וילדה לו בן. החמות מצאה תעסוקה חדשה עם הנכד החדש. מיקה הלכה לכיתה א’, ותמר חזרה לתל אביב. הייתה חוזרת רק לפעמים לאמא ולבת. יום אחד תמר הכירה מישהו, אמא שלה שכנעה אותה תתחילי חיים! אני אשמור על מיקה. תמר הסכימה והבטיחה לקחת את הקטנה ברגע שיהיה מסודר.
תמר נישאה. עברה עם הבעל החדש לדירה שכורה בדרום תל אביב והם חיכו ללידת תינוק. החיים לכאורה טובים, אבל למה למהר להחזיר את מיקה? בעצם איפה לשים אותה? הבעל לא התלהב להיות אבא לא לילדה שלו, ותמר הרגישה שעדיף למיקה להישאר עם הסבתא, שם הפכה להיות כמו בת בבית ספר, עם חברים, הכל מסודר. כשיוולד התינוק, ממילא לא יהיה מי שישגיח עליה. כולם אמורים להיות מבסוטים: הסבתא לא לבד, הילדה לא לבד.
רק מה הסבתא התחילה להרגיש לא משהו. אמבולנסים בבקרים, אישפוז ערב אחד, תרופות בערימות. בינתיים מיקה אצל השכנים הפנסיונרים, כי סבתא האישיות כבר לא ממש סופרת את הילדה ההיא. כשהייתה פוגשת את אמא של תמר בסופר, הייתה מגלגלת עיניים וצוחקת: אמרתי לך אם היית משאירה לי אותה בזמן, היום הילדה הייתה בבית ספר לאומנויות, מנגנת פסנתר, מדברת שלוש שפות במקום זה, מי יודע מה ייצא ממנה? עכשיו אני עם הנכד החדש, הכל השקעה בו חוגים, בית ספר יוקרתי, הכל כמו שצריך! דניאל? הוא בכלל לא זוכר שיש לו בת.
וכך, בעצם, הילדה שכל השנים נלחמו עליה, נשארה מיותרת אף אחד לא טורח באמת להשקיע בה. מה יהיה בעתיד? איש לא יודע חוץ מהמזל הישראלי שאולי יקפוץ למסלול ברגע האחרון.
