החיים שלי עוצבו על ידי היעדרות של אבי, וככל שהתבגרתי, גדלה בי התשוקה למצוא אותו ולקבל תשובות לשאלות שהציקו לי. אמא שלי הייתה בהיריון איתי כשאבי עזב אותה, והותיר אותה להתמודד לבדה עם אתגרי גידולי. היא שמרה את ההיריון בסוד, מתוך חשש לבושה שיכולה הייתה לבוא עליה, בעוד שאבי בחר להימנע מהאחריות במקום לקבל עליה את התפקיד של להיות אב.
הערכתי את הזיכרונות מאימי החרוצה, אישה שעבדה קשה ודאגה לי ללא הרף. אהבתה באה לידי ביטוי במתוקים שהייתה מביאה איתה הביתה ובנשיקות העדינות על המצח שנתנה לי לפני השינה. כשהגעתי לגיל מסוים, הסקרנות שלי לגבי אבי גברה, אך לא העזתי לשאול את אימי על כך, מחשש להכאיב לה.
לאחר שנים רבות שבהן נעדר, יצאתי למסע חיפושים אחריו. בין חפציה של אמא מצאתי מסמכים שבהם הופיע שמו המלא וכתובתו. לא ידעתי מה לעשות הלאה, אז ניסיתי לאתר אותו באינטרנט, אך לשווא. לגמרי במקרה, הכרתי ברשת בחורה צעירה בשמי האופייני לתרבותנו, נועה, שהתגוררה באותה עיר כמו אבי. היא הציעה לעזור לי, ומבלי להמתין נסעתי לכתובת שמצאתי.
לצערי, אבי לא היה בבית, כי הוא יצא לנופש עם משפחתו החדשה. עם זאת, נועה התעקשה לברר עם השכנים, ולבסוף גילתה שהם חזרו מהנופש ושממשיכים להתגורר בכתובת שמסרו לנו בטוב לב. אחרי שחזרו, היא ניסתה בשמי ליצור איתו קשר פעם נוספת.
למרבה האכזבה, תשובתו של אבי הייתה מאכזבת ביותר. הוא סירב להיפגש איתי, וטען שבנה לעצמו חיים חדשים עם משפחתו הנוכחית ואינו מוכן לסכן זאת בשביל זר גם אם הזר הזה הוא בנו. דבריו תפסו אותי חזק, ורק אז הבנתי את חוכמתה של אמא.
כשחשבתי לאחור, הבנתי שטעיתי שחיפשתי אותו מבלי לשקול את ההשלכות. הסירוב של אבי להכיר בי העמיק את הריקנות שחוויתי כל חיי. יתכן שזה הזמן להשלים עם האמת ולמצוא נחמה באהבה ובתמיכה שקיבלתי כל השנים מאמי המסורה, ענת.
