תקשיב, יש לי סיפור שממש מתאים למה שאנחנו אוהבים לרכל עליו. יש לי חבר מהצבא, יונתן לוי, שתמיד חיפש חיים קלים בלי לעבוד קשה. הוא החליט לכוון גבוה חיפש בחורה ממשפחה עם ממון. והאמת, די שקוף שהוא לא באמת התאהב בה, אתה מכיר את זה כשהכל עניין של נוחות? כולם הבינו שלא ייצא מזה סיפור אהבה גדול. עבורו, העיקר שאשתו תהיה קלף לשקט נפשי חשבון בנק מנופח ומינוס דאגות.
מה שיונתן פיספס, זה שגם האשה לא נולדה עם כפית זהב, אלא אמא שלה היא הכוח בעלת רשת חנויות די מוכרת בתל אביב. ניסיתי לנער אותו:
“שמע, אחי, אתה באמת מאמין שמישהו יפרנס אותך ככה? יש ערך בלהיות עצמאי, להחזיק עבודה משלך…”
אבל יונתן בשלו “עזוב, אחי, הילד הראשון בדרך, חמי וחמותי סומכים עלינו בעיניים עצומות!”
ניסיתי להסביר לו שזה לא הוגן כלפי אשתו; גבר צריך לפרנס ולהיות עמוד תווך. הוא לא הקשיב.
עברו כמה חודשים, ואני תוהה מה קורה איתו. מתקשר אליו לשאול מה שלומו. מסתבר שהוא ואשתו, רותם (שם ישראלי לגמרי) לא עושים כלום כל היום יושבים בבית, משחקים סוני, רואים נטפליקס בעברית, ישנים. אמא שלה דואגת לכל. לרגע קלטתי קנאה בסוף יונתן הצליח להגשים חלום של הרבה אנשים, להיות על חשבון אחרים.
הוא אפילו התגאה: “אמא של רותם מסודרת, עזוב אותך, אני לא רואה את עצמי עובד בחיים, למה לי לשבור את הגב?”
אבל כמו שתמיד קורה בחיים העניינים הסתבכו. העסק של אמא של רותם נתקע, ההכנסות נפלו בחצי ואף יותר. היא הייתה חייבת להציע לשניהם עבודה או שתתחילו לזוז, או שאין קניות בסופר.
אחרי חודש קיבלתי ממנו שיחה בלחץ. יונתן על הקו: “אחי, תקשיב, אני צריך שתלווה לי חמשת אלפים שקל לשבועיים. אני הולך לראיון עבודה מחר, בטוח מקבל מקדמה ומחזיר לך ישר. אנחנו על הקצה, אין לנו שקל…”
פה נגמרה לו החגיגה. מאז, שניים עובדים, מחזיקים את הראש מעל המים. והוא באמת החזיר לי כל שקל תוך חודש.
הלקח מכל העניין? אי אפשר להישען לנצח על אחרים בארץ, במיוחד, חייבים עצמאות ויכולת לעמוד בזכות עצמך. רק ככה באמת אפשר להרגיש ביטחון ולבנות חיים טובים.
