אמא שלי רוצה להעביר את הדירה והכסף שאבא שלי השאיר לי לאחיה!

ההורים שלי גרו יחד רק זמן קצר. כשהייתי בת ארבע, אבא שלי יצא מהדלת ונעלם, כאילו בלעה אותו תל אביב בלילה בלי ירח. אומרים שהיה תאונה… הוא השאיר אחריו כמה תמונות מטושטשות מהילדות שלי וחשבון בנק על שמי שבכל סוף שנה תפח כמו בלון, מלא בשקלים חדשים.
כעבור כמה שנים, אמא התחתנה מחדש וילדה אח. איכשהו, הפכתי למשרתת של אמא ובעלה, וגם המטפלת הפרטית של אחי הקטן.
היו לילות שהייתי בוהה בקירות כששמעתי את אמא לוחשת לאחי שירי ערש, מחבקת ומנשקת אותו לילה טוב, קונה לו צעצועים חדשים מהשוק בכרמל ובגדים מהקניון בדיזנגוף.
האב החורג גם אהב את בנו היחיד. אותי אף אחד לא אהב… ואז חלומותי נשברו עוד יותר. המריבות החלו להתגלגל בבית כמו כדורי בצק האבא שתה, צרח, ואני הייתי זו שספגה את כל הכעס, הכי הרבה. כשנמאס להם, החליטו להיפרד.
עם הזמן עזבתי את הבית ללמוד בעיר אחרת, עוזבת מאחור את אמא ואת אחי שגרו בדירת הירושה של אבי בתל אביב. ביקורים בבית נהיו נדירים, כי עבדתי חצי משרה במאפייה קטנה ברחוב לוינסקי.
חזרתי אחרי זמן רב, והמקום נראה לי זר, כאילו תל אביב נשאבה אל תוך מראת חלום שבורה: צעירים לא מוכרים גרים בחדרי הילדות, אמא ישנה על ספה ישנה במטבח, והאנשים חברים של אחי. ניסיתי לפתוח בשיחה, אבל הגבולות בטוש; בבוקר העירו אותי באכזריות, גררו אותי אל הבנק והכריחו אותי למשוך את הכסף שייעד לי אבא כי אחי הפסיד הרבה מאוד שקלים קלועים קלפים.
הרגשתי שוב כמו ילדה קטנה שדורכים עליה בלי רחמים, רק שקולה הפעם הדהד בעיר שתמיד נדמהה כמו חלום.
האירוניה שחזרתי כדי לספר להם שאני בהיריון, אולי סוף-סוף תהיה לנו משפחה אמיתית רק שלפתע התעוררתי מהחלום, ואמרתי להם: “תתחילו לארוז, אתם עוברים לגור אצל סבתא במושב.” הדירה הייתה שלי, ולא התכוונתי לאפשר עוד לאנשים זרים להשתרש שם.
כשאמא ואחי גיחכו וזלזלו, ידעתי שפעלתי נכון. התקשרתי למשטרה באו ושמרו שיארזו ויעזבו. אני ובן זוגי החלפנו מנעולים ותכננו למכור את הדירה, כדי להקים בית חדש למשפחה שלנו בחיפה.
שיניתי גם את מספרי חשבון הבנק, כי אמא שלי ניסתה כבר להניח יד על החסכונות.
אני בטוחה שאבא היה תומך בי, כי כל מה שהוא רצה הוא שאשמור על עצמי. כמו חלום מוזר בתל אביב, מתמשך לשוך וחדווה, הבנתי שמותר לי לבחור ולבנות לעצמי התחלה משלי.