אמא שלי עזבה את הבית כשהייתי בת 11 — יום אחד ארזה תיק והלכה. אבא שלי אמר שהיא צריכה “לסדר את החיים …

Life Lessons

אמא שלי עזבה את הבית כשמלאו לי אחת עשרה. יום אחד היא ארזה את הדברים שלה ופשוט הלכה.

אבא שלי אמר לי שהיא צריכה “לסדר לעצמה את החיים” ושכנראה לא נוכל ליצור איתה קשר בזמן הקרוב. ה”זמן הקרוב” הזה הפך לשנים ארוכות.

נשארתי לגור עם אבא שלי. שינינו הרגלים, עברנו דירה, עברתי בית ספר. השם שלה כמעט לא נאמר בבית.

כל שנות הנעורים שלי לא ידעתי איפה היא. לא היו שיחות טלפון, לא מכתבים, לא הסברים. בימי הולדת, במסיבות סיום, בימי ציון חשובים היא לא הופיעה. אבא שלי אף פעם לא דיבר נגדה, אבל גם לא חיפש אותה. כששאלתי, הוא אמר לי שהיא בחרה ללכת ושעליי לקבל את זה.

גדלתי בלעדיה. בלי לזכור את הקול שלה. בלי דמות ברורה, חוץ מכמה תמונות ישנות.

כשמלאו לי עשרים ושמונה, החלטתי לחפש אותה. לא כי מישהו דחף אותי, פשוט הרגשתי שאני חייב תשובות.

פניתי ישירות לאבא שלי ושאלתי אם הוא יודע איפה היא. הוא אמר שכן. תמיד ידע באיזו עיר היא גרה. הוא הסביר שכשהייתי ילד, היה לו כתובת, ובשנים שחלפו שמע מחברים שהם ראו אותה בסביבה. הוא נתן לי כתובת ישנה שכתב פעם במחברת, והזהיר שלא בטוח שהיא עדיין גרה שם.

נסעתי לסוף השבוע לעיר הזאת. שאלתי בכמה חנויות, באחת המאפיות עד שמישהו הצביע לי על בית קטן, עם סורגים לבנים ודלת מתכת.

צלצלתי בפעמון.

היא פתחה. לא שאלה מי אני. רק הסתכלה, מחכה שאדבר. אמרתי את שמי, שאני הבן שלה. היא לא נראתה מופתעת, ולא הראתה שום רגש. ביקשה ממני לא להיכנס ודיברנו מול הדלת.

אמרתי לה שרציתי רק לראות אותה ולשאול למה עזבה. היא ענתה שהיא לא מעוניינת לחדש קשר ומעדיפה שלא אחפש אותה עוד. היא סיפרה שאמא שלה עזבה אותה בדיוק בגיל אחד עשרה, ומאז למדה דבר אחד ללכת לפני שהיא נקשרת. אמרה שמעולם לא רצתה להיות אמא. להישאר איתי היה החלטה שלא הייתה מסוגלת אליה, ולעזוב זה מה שהכירה.

שאלתי למה אף פעם לא ניסתה ליצור קשר כשגדלתי. היא ענתה שאבא שלי תמיד ידע היכן למצוא אותה, אך הוא אף פעם לא התקשר או ביקש ממנה לנסות להתחבר אליי. מבחינתה זה סימן שעדיף לה להישאר רחוקה. היא לא רוצה לפתוח את העבר או להתחיל מערכת יחסים חדשה אחרי כל כך הרבה שנים.

השיחה נמשכה פחות מרבע שעה. לא היו חיבוקים. לא היו פרידות ארוכות. היא אמרה שהיא מקווה שאבין את הבחירה שלה וסגרה את הדלת.

באותו יום חזרתי לתל אביב.

מאז לא חיפשתי אותה שוב. לא שלחתי מכתב. לא שמעתי ממנה יותר כלום.

אתם חושבים שטעיתי כשחיפשתי אותה?

Rate article
Add a comment

fourteen + nineteen =