אני חושב שנזמין טפט סגול, אמר לה יוסי. אתה לא מבין שזה לא מתאים לרצפת פרקט? הרבה יותר מתאים טפט בצבע בז את יודעת שאמא שלי לא אוהבת בז, זה פשוט ידוע. אבל אמא שלך כן אוהבת שיפוצים בחינם, הגיבה תמרה.
אמא של יוסי רמזה פעם שהיה נחמד אם היו משפצים לה את הדירה. תמרה לא הגיבה אז, אבל יוסי נדלק על הרעיון. אחרי הכול, זו אמא שלו. תמרה ממש לא רצתה בזה, אבל בחרה לשתוק.
בסופו של דבר, זה לא היה עניינה. אם הוא רוצה, שיעשה. שייתן לה לעשות מה שהיא רוצה. חמותה מיד הראתה את הציפיות הברורות שלה היא רוצה תוצאה, לא מילים חמות ולא “תודה”. רק רשימת דרישות. תמרה, זה לא שיפוץ בחינם, זו מתנה מהבן שלי, הבטיח יוסי. בטח שזו מתנה.
ברור שהיא אוהבת דברים בחינם, זו סיבה שכל הזמן היא מרמזת ליוסי. אם היא לא מרוצה ממשהו, הם פשוט מתקנים מחדש. תמרה צדקה. לבסוף, אחרי חודשים של רעש ולכלוך, השיפוץ הסתיים. אמא חזרה לדירה, עשתה סיבוב ואמרה:
זה לא נראה טוב. הטפט בכלל לא כמו שדמיינתי. והמטבח לא משהו מה זה הארונות האלו? הכול נראה זול ומוזר. פשוט בא לי לתבוע אתכם. את מי? את הבן שלך שסידר הכול מהכסף שלו? נו תמרה, סתם, אני צוחקת…
אמא של יוסי ממש לא הייתה במצב רוח. היא קיוותה לשיפוץ יוקרתי, אבל קיבלה תוצאה סבירה, לא יוקרתית כמו שדמיינה. הכול חדש, נקי, אבל פחות מרשים משהייתה רוצה. בגלל זה לא אהבה את התוצאה. יוסי ותמרה בכלל לא עשירים, עשו את המקסימום. ולא שמעו אפילו תודה אחת. תמרה, נראה לי שאמא לא אוהבת את השיפוץ שלנו, הודה יוסי יום אחד. ברור! מה בכלל עושה לה טוב? היא רצתה יותר תשמע, אין לנו כל כך הרבה כסף. אולי ניקח הלוואה? נכנסה החמה לשיחה.
תמרה הייתה בטוחה שהיא לא שומעת טוב. בשביל אמא שלי לא הייתי לוקחת הלוואה, פשוט לא. גם אם מחזירים בזמן, גם אם זה עם תוספת שקלים זה מוגזם. תמרה החליטה שזה הגבול. אבל יוסי הקדים אותה: אמא, הלוואות? את יודעת מה אני חושב על זה, בטח לא בשביל שיפוץ. עשינו את הכי טוב שיכולנו. למה את לא מרוצה? לפחות תעשו לי מטבח חדש פלטה האם ויצאה מהחדר. יוסי, נראה לי שהיא שכחה מה זאת בושה, אמרה תמרה. את יודעת שיש לה אופי קשה.
השניים הגיעו יחד להום סנטר, שהיה עמוס בקונים. תמרה הסתובבה עם מפת שולחן צבעונית, יוסי עם ברז מטבח. הם לא הפכו עגלות, אבל החשבון תפח. התחושה הייתה שנגררים לעוד אינסוף של כסף וזמן.
פתאום תמרה עצרה. אמרת שאין לנו כבר כסף לשיפוצים. נכון, נאלצתי לגייס קצת נמאס לי. תמרה השאירה את המפה על המדף. מי שרוצה שיקנה לבד. לא אכפת לי יותר מאמא שלך. לקחת הלוואה? זה הגבול מבחינתי. ואל תעז לריב אתי על זה! פנתה אל הדלת. יוסי פסע בעקבותיה. בכל זאת, אמא או לא לפעמים צריך לדעת מתי לעצור ולשמור על עצמך.
החיים לימדו את תמרה ויוסי שגם למשפחה יש גבול למה שאפשר לתת, ושאי אפשר להקריב אושר אישי בשביל רצון של אף אחד אפילו לא של אמא. לפעמים, דווקא כשאתה אומר “די”, אתה מצליח להעריך את עצמך באמת.
