אמא שלי לא בגדה אף פעם, לא היה אף פעם צד שלישי בנישואיה. אבל היא הייתה אדם קשה לחיות איתו – כל הזמן התלוננה על הכל

אמא שלי אף פעם לא בגדה.
לא היה אף פעם מישהו שלישי בנישואיהם.
אבל היא הייתה בן אדם קשה לחיים משותפים.
כל הזמן מתלוננת על הכל, שום דבר לא מספיק טוב לה.
אם אבא שלי חוזר הביתה עייף מהעבודה, היא נוזפת בו שהוא לא עוזר.
ואם כבר עזר, היא אומרת שהוא עושה את זה לא נכון.
ואם הביא קניות, זה אף פעם לא מה שרצתה באמת.
ואם לא בגד בה, רמזה שהוא לא מתנהג כמו גבר אמיתי.
אני זוכרת ערבים דוממים, את המתח סביב השולחן, ואת הדלתות שנטרקות בחוזקה.
אבא שלי נשאר כמה שיכול.
ראיתי איך משנה מקום עבודה כדי להרוויח יותר, איך הפסיק לצאת עם חברים, איך הולך ישר הביתה.
אבל אמא תמיד מצאה במה להתלונן.
בדקה את הבגדים שלו, שאלה עם מי דיבר, מתי יצא, למה איחר בחמש דקות.
לא הייתה אלימות פיזית, לא היו מריבות דרמטיות, אבל הייתה אווירה כבדה ותובענית.
לחיות שם היה ללכת על ביציםשלא תעשה טעות ויגיע עוד ריב.
הלילה שבו אבא שלי עזב לא היה בגלל אישה אחרת.
זה קרה אחרי ריב ארוך.
הייתי בחדר שלי ושמעתי אותו אומר: אני פשוט לא יכול יותר.
אני עייף מהתחושה שאני אף פעם לא מספיק. אמא ענתה שאם הוא הולך, אז הוא פחדן.
הוא לא צעק, רק ארז בשקט את הדברים שלו ויצא.
רצתי לחלון וראיתי אותו הולך לאט, בלי להסתובב.
אחר כך אמא סיפרה לכולם את הגרסה שלה.
כולם שמעו שהוא עזב אותה, שהוא השאיר אותה לבד, שאין לו אופי להיות בעל.
אני האמנתי לה.
שנים הייתי כועסת על אבא שלי.
בקושי הלכתי אליו.
דיברתי איתו באדישות.
הוא אף פעם לא דיבר רע על אמא שלי.
לא ניסה להתנגד.
רק אמר לי שהוא אוהב אותי ושמכבד את הרגשות שלי.
עם הזמן, התחלתי לשים לב שגם איתי אמא נוהגת אותו דבר.
שום דבר שאני עושה לא מספיק טוב.
אם לומדתלא מספיק.
אם עובדתלא עבודה נכונה.
אם נחאני רק עצלנית.
ואז הבנתי משהו שכאב להודות בו: אבא עזב לא בגלל בגידה, אלא כי כבר לא היה לו כוח נפשי.
לא מזמן דיברתי איתו בגלוי.
שאלתי אותו ישירות למה עזב.
הוא אמר לי: כי איבדתי את עצמי.
התחלתי להאמין שאני באמת לא שווה כלום. בכיתי הרבה באותו יום.
כי הבנתי ששפטתי אותו בלי לדעת את כל האמת.
היום ההורים שלי עדיין חיים בנפרד.
אמא נשארה כמו שהייתהמרירה, לא מרוצה, תמיד בקונפליקט.
אבא חי לבד, בשקט, בלי דרמות.
ואני חיה עם מזיגה מוזרה של אשמה והקלה; אשמה שלא הבנתי אותו קודם, והקלה שאני יודעת עכשיואני לא כל מה שאמא אומרת שאני.