היומן שלי,
בשנתיים האחרונות אני ואשתי גרנו בדירה שכורה בתל אביב, והחיים כאן לא פשוטים. שנינו חולמים לקנות דירה משלנו, אבל במצבנו הנוכחי זה נראה רחוק מאוד. הדירה בה אנו גרים שייכת לחברה טובה של אמא שלי, ולמרות שהייתה אמורה להיות נוחה, היא הפכה למאתגרת. אם משהו לא בדיוק במקום או אם אנחנו עושים משהו שלא מוצא חן בעיניה, כמעט תמיד מוביל לוויכוח פתאומי. השכנים גם לא ממש ידידותיים, כל הזמן מזכירים לנו שאנחנו “רק זמניים” ושבסוף נעבור לדרכנו.
ההורים שלנו לוחצים עלינו לחסוך כמה שיותר כדי שנוכל לקנות דירה. אבל איך אפשר באמת לחסוך כשאנחנו משלמים שכירות, ועוד יש הוצאות לכל החיים? אמא שלי במיוחד בודקת כל שקל שאנו מוציאים, עוקבת אחרי ההוצאות ומבקרת כל קנייה. אפילו הפסקנו לקנות בגדים חדשים, לובשים רק את מה שיש כדי לחסוך כל שקל.
גם אמא שלי וגם אמא של אשתי, דניאלה, מחזיקות בדירות משלהן. שתיהן מצפות שנחסוך מספיק כדי לקנות לעצמנו בית. הן אומרות שהן לא מוכנות לסייע לנו כספית ולא נותנות לנו שום עזרה, מתוך מחשבה שזה ילמד אותנו להיות עצמאיים. אבל אחרי כל מה שעברנו, אני מרגיש שאנחנו כבר עברנו מספיק קשיים בשביל להגיע לעצמאות הזו, ומה שאנחנו צריכים עכשיו זה עזרה קטנה.
קשה לי לראות איך האחים והאחיות שלנו קיבלו דירות מההורים שלהם, ואנחנו נשארנו לבד בשטח, נאבקים לחסוך ולשרוד. אני חושב שלא מגיע לנו שיתנהגו אלינו כך, הלוואי וההורים היו יכולים להבין את המצב שלנו ולתמוך בנו יותר.
בסוף כל יום, אני לומד שאי אפשר לסמוך על אחרים, גם אם הם הקרובים ביותר, ושצריך לאסוף כוחות מבפנים ולהאמין בעצמי. אולי זה לא פשוט, אבל אני יודע שעם הזמן, נוכל למצוא פתרון ולהגשים את החלום שלנו.
