עד גיל 38, אמא ואבא שלנו לא הצליחו להביא ילדים לעולם. הרופאים הרימו ידיים “אין לנו מושג מה לא עובד כאן,” היו אומרים שוב ושוב. בשלב מסוים, אמא כבר ויתרה, קיבלה את גורלה כאישה בלי ילדים, ודי הפסיקה לקוות. אבא, לעומת זאת, היה די מזניח את הנושא. תמיד חזר על המנטרה: “עזבי אותך, הכל בסדר.” נראה כאילו באמת לא היה ממש זקוק לילדים.
אמא כבר הייתה בלי טיפת תקווה, אבל עדיין ביקשה מהאלוהים לפחות ילד אחד. ובין אם זה היה נס אלוהי או סתם מזל משוגע, אז אני נולדתי.
השמחה של אמא חצתה כל גבול ממש הפכה להיות רכבת הרים של אושר. אבל עד שהגעתי, אבא כבר התחיל להראות סימנים של מיאוס מהעניין, ופשוט איבד את דעתו בכל פעם שהייתי בוכה בלילה. שנה אחרי, נולדו התאומים שני אחים נפלאים. אמא כבר קראה “הללויה!” על הבוקר סוף סוף היא הפכה לאמא הכי מאושרת במזרח התיכון. ומה עם אבא? ילדים, כמו שכנראה כבר הבנתם, לא עשו לו יותר מדי חשק בחיים. ואז הוא החליט לעשות קטע מסריח.
הוא שיכנע את אמא שלנו למכור את הדירה. אמר שצריך לעבור לדירה גדולה יותר משפחה מתרחבת, אתם יודעים. יוצאים מהדירה, קונים דירה גדולה יותר, ומכניסים קצת משכנתה נשמע הגיוני, נכון? אמא שלנו האמינה לו. אבל מהרגע שהכסף נכנס, אבא פשוט נעלם כמו מכבי תל אביב בשלב ההדחות. עד היום אין לנו מושג איפה הוא מסתובב.
וכך, הוא השאיר את אמא שלנו עם שלושה ילדים בלי קורת גג. מה, לאן הייתה אמורה ללכת עכשיו? הלכה לגור אצל ההורים שלה. וככה התייצבנו כולנו ארבעה נפשות פלוס סבא וסבתא בשתי חדרים צפופים. באותו רגע, לאמא כבר לא היו הרבה תקוות לגבי גברים או אהבה. והייתה צריכה לעבוד קשה, כמו איילה במשרד ממשלתי. להאכיל ילדים, להלביש אותם ממש לא צחוק.
בגדול, ככה התגלגלו החיים. אחרי כמה שנים, סבתא נפטרה ואז גם סבא. כמובן פתאום היה יותר מקום בבית. יום אחד, אמא לקחה אותנו לפארק, היה קיץ תל אביבי, חם וחייכני. בגן המשחקים הופיע גבר בגיל שלה, ניסה לנהל שיחה, אבל אמא בגלגולי עיניים “לא מחפשת,” אמרה שוב ושוב. חזרנו לאותו גן שוב ושוב, עד שבסוף אמא התרככה נתנה לו את הטלפון שלה, הם התחילו להיפגש, ובסוף יצאו לדייט.
שני חודשים אחרי עברנו לדירה ענקית, שלושה חדרים בארץ ישראל, עם אדם. הפך לאבא החורג שלנו, מהיום הראשון. אם אני אגיד שהילדות שלנו הפכה להיות מאושרת במיוחד זה ייצא אנדרסטייטמנט. אדם פשוט החליף את אבא הלך איתנו על ניצחונות והחזיק לנו את היד בתבוסות. היום אנחנו כבר מבוגרים וקוראים לו אבא. אז, ככה זה: אישה עם ילדים לא בהכרח עול תמיד יש תקווה לאושר ולרגעים מתוקים. אבא שלנו ברח מאמא ומאיתנו, ואדם, כמו גבר אמיתי, אסף אותנו ועשה אותנו משפחה שמחה.
