אמא נשארה עם שלושה ילדים ברחוב! אבא לקח את כל הכסף שמאמא ממכירת הדירה וברח.
עד גיל 38 ההורים שלי ניסו להביא ילדים, אבל זה פשוט לא הלך. הרופאים הרימו ידיים אף אחד לא הצליח להבין מה הבעיה. בשלב מסוים אמא שלי כמעט הרימה ידיים, השלימה עם זה שאולי לא יהיו לה ילדים. אבא שלי בכלל לא התרגש תמיד אמר לה: “אל תדאגי, מה שצריך לקרות יקרה”. כנראה באמת לא היה לו אכפת מהילדים.
אמא שלי כבר איבדה תקווה, אבל בכל זאת התפללה לאלוהים שיקדיש לה לפחות ילד אחד. ואולי זה היה רצון שמיים, אולי סתם במקרה אני נולדתי.
האושר של אמא שלי היה בלי גבולות. לעומתה, אבא שלי כבר היה עוין כלפיה והתקשה להתמודד איתי במיוחד כשהייתי בוכה בלילות. שנה אחרי כן, נולדו האחים התאומים שלי. אז אמא שלי כבר הרימה את הקול בשבח לאל סוף סוף זכתה להיות אמא שמחה. ומה עשה אבא שלי? הילדים כפי שכבר הבנתם לא עניינו אותו בכלל. אז הוא החליט לרמות.
הוא שיכנע את אמא למכור את הדירה, בטענה שצריך דירה גדולה לכל המשפחה. הבטיח שיקנו דירה חדשה וייקחו משכנתה על השאר. אמא האמינה לו. אבל ברגע שאבא קיבל את הכסף, הוא פשוט נעלם. עד היום אף אחד לא יודע איפה הוא.
כך אמא נשארה עם שלושה ילדים בלי בית. לאן תלך אישה במצב כזה? חזרה לבית הוריה. גרנו שם, כולנו יחד ארבעה אנשים, סבתא וסבא ועוד שלושה ילדים בשתי חדרים צפופים. אמא שלי איבדה כל אמון בזוגיות ובגברים, ונאלצה לעבוד קשה. לפרנס שלושה ילדים, להלביש, להאכיל זה לא צחוק.
כך חיינו כמה שנים. ואז, סבתא שלי נפטרה, אחריה גם סבא. נהיה יותר מקום, אבל הבית כבר לא היה אותו בית. יום אחד, הלכנו עם אמא לגינה ליד הבית. היה קיץ, כולם בחוץ, שוקק ילדים. פתאום התקרב אליה גבר בערך בגילה, ניסה להתחיל איתה, אבל היא דחתה אותו שוב ושוב. המשכנו להגיע לגינה, עד שיום אחד היא הסכימה, נתנה לו את מספר הטלפון והתחילו להיפגש.
אחרי חודשיים עברנו לדירה חדשה, שלושה חדרים ברמת גן. קראו לו אדם. הוא הפך לאבא החורג שלנו. להגיד שמאז הילדות שלנו השתנתה זו לשון המעטה. אדם תפס את המקום של אבא יחד שתפנו שמחות, בכינו בעצבונות, היינו משפחה אמיתית. היום אנחנו מבוגרים, ואנחנו קוראים לו אבא. אז אם כבר חשבת שאישה עם ילדים לא תמצא שוב אושר יש בהחלט תקווה. אבא שלנו ברח, אבל אדם, כמו גבר אמיתי, אימץ אותנו ונתן לנו חיים שמחים ומלאים.
