אמא, הבן שלך כבר גבר!
לא אשכח את אותו יום בו פניתי ישירות לחמותי ואמרתי לה זאת, אחרי ששוב שאלה את בנה אילו תחתונים לבש. אגב, הוא בדיוק חגג שלושים לפני שבוע. התחושה שחמותי עוקבת אחרי כל צעד שלו תמיד היתה שם היא בטוחה שאני לא שווה הרבה.
היכולת שלה לנהל את חייו של בנה הדהימה אותי מאז ומתמיד, ובאיזשהו שלב זה הפך לבלתי נסבל. הגענו למצב שבעלי מוכן לעזוב עבודה אם אמא שלו לא מרוצה מהמשרה או מהבוס. בכל פעם שהוא צריך לחפש עבודה, היא שולפת מהכיס שטרות של שקלים ומממנת אותו. נכון, מדובר באישה נאה כלכלית, אבל איני רוצה לנהל חיי בשעה שבעלי בריא ופועל מתקיים על כספה של אמו.
פעם הוזמנו יחד לחתונה. בעלי קנה לעצמו חליפה חדשה במחיר סביר, ואילו חמותי, כשראתה אותו לובש אותה, התפוצצה מכעס כי לא היתה של מעצב. היא שלפה כסף ודרשה שילו בכלל יקנה חליפה אחרת.
לאחרונה קיבלנו ממנה דירה מתנה, אך רשום הכול על שמה. זה איננו מפריע לי, אבל היא מעצבת אותה בדיוק לפי טעמה, בלי להתחשב ברצונותיי. איך אפשר להרגיש בבית כשאפילו מכסה האסלה לא תלוי בי?
צריך להוקיר טובה, אני יודעת אבל התחושה היא שהיא עושה הכול כדי להדגיש את העליונות שלה. הכול בשביל הבן שלה, והוא לא אומר מילה רעה. נראה שזה אפילו נוח לו.
ולפני כמה שבועות, אמא שלי עצמה באה לבקר מהקיבוץ תכננה לישון אצלנו. כשבעלי ראה אותה, הוא לחש:
נעשה לה תה, ואז ניסע איתה במונית לדודה שלה.
רק אח”כ התברר לי שחמותי דרשה ממנו להרחיק את אמא שלי ממני, מחשש שתשפיע עלי לרעה.
אמנם לאמא שלי יש קרובים בעיר, אבל היא באה בשבילי אצלי צריכה להיות. בקור הזה, היחס הזה שבר אותי.
בסוף פשוט ארזתי את עצמי ונסעתי עם אמא החלטה שלא הצטערתי עליה לרגע. בפעם הראשונה בחיי, לא נתתי לאף אחת לרמוס אותי או להכתיב לי.
לעיתים החיים נותנים לנו שיעור: אם יש לך בן־אמא בבית לא משנה מה תעשי, תמיד תשארי בצד.
