אמא אומרת לך לשלם את החשבונות שלך בעצמך אומר אורי, קם עם הקפה.
רויטל עומדת מול המראה בחדר השינה, מריחה קרם על הפנים בקפידה. היום בקיץ מתחיל, והדירה מתחממת כבר, למרות שהמזגן שומר על קור. בחוץ, השמש של יולי בוערת בתשורה, והרחוב בתל אביב מתמלא בחום, אבל בפנים יש נוחות.
עוד קרם חדש? שואל אורי, קורא בעיתון מהסלון.
לא חדש, משיבה רויטל ברוגע. זה אותו קרם שהשתמשתי בו לפני חודש.
אורי מניד בראשו ושוב מתעמק בעיתון. שיחות כאלה הפכו לשגרה בבית. הוא תמיד מתעניינת בהוצאות של רויטל, אבל לא מפקח עליהן. הכסף משותף, וכל אחד מוציא לפי הצורך.
רויטל עובדת רו”ח בחברת בנייה גדולה, משכורתה גבוהה ויציבה. אורי עובד טכנאי מנעולן במפעל, מרוויח קצת פחות, אבל גם הוא מרוויח יפה. יחד הם חיי נוחות, יכולים לצאת לחופשה אחת לשנה וליהנות מדברים קטנים בחיים.
מאז נישואיהם, רויטל נוהגת לשלם לעצמה. לא כי אורי מצווה, אלא כי זה מרגיש נכון. שמפו, מרכך, קוסמטיקה, בגדים הכל רוכשת בעצמה, ואורי לא מתנגד, הוא רואה זאת כטבעי.
היום אני הולכת למניקוריסטית, מודיעה רויטל בזמן ארוחת הבוקר.
בטוב, משיב אורי, מורח את החמאה על הלחם. אחרי העבודה אני איתו בתור במוסך, נבדוק את המנוע.
שיחה רגילה של זוג רגיל. רויטל מזמינה את המניקוריסטית מדי שבוע כבר שלוש שנים; היא רוצה שהידיים יראו מסודרות, במיוחד בעבודה עם לקוחות.
אורי אף פעם לא מתלונן על היציאות האלה. הוא אף גאה באשתו היפה. רויטל דואגת למראה: למכון כושר פעמיים בשבוע, טיפולי קוסמטיקה קבועים, לבוש איכותי. בגיל של שלושים וחמש היא נראית צעירה הרבה יותר מגילה.
הקולנות הראשונות מופיעות אחרי ביקור חמותה. חנה, אישה בעלת דעה נחרצת, מגיעה לסוף השבוע לביקור קבוע. היא רגילה להגיב על כל נושא.
רויטל שוב הולכת למלון יופי? שואלת חנה כשרויטל נכנסת למקלחת.
כן, למניקור, משיב בנו ג’ון.
כל שבוע? חנה מתנערת. זה יותר מידי?
אמא, מה בזה? רויטל עובדת ויכולה להרשות לעצמה.
אולי, מאשרת חנה. אבל למה כל כך תדירות? כל חיי אני צובעת לעצמי ציפורניים ונראית רגילה.
אורי מרים כתפיים. הוא מעולם לא חשב על תדירות ההליכות למלון היופי.
הקוסמטיקה שלה יקרה! ממשיכה חנה. ראיתי בבקבוקי שימור שלושה אלף שקלים.
מה זה קשור אליי? משיב אורי במעט תיסוף.
הכסף שלנו משותף. אתה עובד, מתאמץ, והכסף הזה הולך על שטויות.
הדיון מסתיים, אך זרעי הספק נזרעים. אורי מתחיל לשים לב להוצאות של רויטל, לא במזיקת כוונה, אלא בגלל מחשבות חנה שהדביקו במוחו.
אכן, רויטל קונה קוסמטיקה יקרה: קרמים, סרומים, מסכות כל זה עולה סכומים ניכרים. אפילו הבגדים אינם זולים, אם כי לא ממותגים, אבל איכותיים.
למה קנית שלוש זוגות נעליים קיץ? שואל אורי אחרי שקיבל רויטל קנייה חדשה.
למה לא? מתפלאת רויטל. צבעים שונים לכל לבוש.
אפשר היה לקנות זוג אחד אוניברסלי.
אפשר, מאשרת רויטל. אבל אני אוהבת את האלו.
אורי נושא שקט, אך תחושת המורת מתפשטת בתוכו. הוא לא נתן עד היום משקל להוצאותיה, ועכשיו פתאום הוא מרגיש שרויטל מבזבזת יותר מידי.
בביקור הבא של חנה, בעונת החום הקיצי, המצב מחמיר.
את מפנקת אותה יותר מדי, אומרת חנה בזמן ארוחת הערב, רויטל מבשלת במטבח. כל שבוע מניקור, כל שבוע טיפול קוסמטיקאי, ויש שם מלא משימות בבית.
חמה, הבית נקי, רויטל מבשלת מצוין, משיב אורי.
תמיד יש משימות, מרחיקה חנה. והכסף נזרק על פחת. תחשוב כמה יוצא בחודש על הסלונים.
אורי מתבונן. מניקור עולה 120 שקלים שבועית, סה”כ חצי אלף בחודש. טיפול קוסמטיקאי כל שבועיים שלוש אלף לשבוע, כ-6,000 בחודש. בסה”כ כ-12,000 שקלים על יופי.
הרבה, אומר אורי.
בדיוק, מאשרת חנה. ואתה שותק. צריך להכווין את האישה, לא לתת לה למזוג את הכסף באבק.
היום בערב, אחרי שיצאה חנה, אורי פונה לרויטל לשיחה.
רויטל, אפשר לדבר? אומר.
בטח, משיבה היא, מסדרת כלים במגירה.
את לא חושבת שאת הולכת למלון היופי יותר מדי?
רויטל משתהה ומביטה באורי.
למה “יותר מדי”?
זה כל שבוע, מניקור, קוסמטיקאי… אולי כדאי להפחית.
למה? תוהה רויטל. אני רוצה להיראות טוב, ויש כסף.
יש כסף, אבל אפשר לחסוך, מציע אורי בזהירות.
לחסוך? מגנה רויטל. על מה? על בירה עם חברים? על דיג? על כלים חדשים למוסך?
אורי מרגיש חום בחייו. הוא תמיד ראה את ההוצאות שלו כנורמליות.
זה אחרת, ממרמז הוא.
איך אחרת? משיבה רויטל.
זה צרכים גבריים, מנסה להסביר.
ומה עם הצרכים שלי? קולה מתחמם.
לא אומר שזה לא צרכים, רק… נתקע אורי.
ברור, קוצרה רויטל ויוצאת מהמטבח.
השיחה משאירה תחושה לא נוחה. מחשבות חנה חוזרות למוחו של אורי. האם הוא צודק? האם רויטל מבזבזת יותר מידי?
ההערות חוזרות. פעמים אחת הוא רואה שפתון חדש בתיק של רויטל, פעמים שניות הוא שואל על ביקור נוסף למניקוריסטית.
שוב למלון? שואל, רואה שהיא מתכוננת לצאת.
כן, משיבה רויטל בקיצור.
והחברה שלנו לא משולמת?
איך? מתפלאת היא.
הוצאות על פחת, מתלונן אורי.
פחת? שואלת בקול שקט.
אפשר גם בלי זה, משיב הוא.
רויטל נעמדת עם תיק ביד. היא נוטשת בחשש. אורי מרגיש כמו מנצח, כמו שהציב גבול.
אבל הניצחון מתפזר. רויטל נעשית סגורה, משיבה בתשובות קצרת מילה, ומפסיקה לבקש כסף למלון היופי. אורי מרגיש תחילה הקלה, ואז חרדה.
את הולכת למלון? שואל, מבחין בציפורניים החדשות.
כן, עונה רויטל.
באיזה כסף?
בשלי.
השלי? הכסף שלנו משותף.
אז לא לגמרי משותף, משיבה רויטל בנינוחות.
אורי לא מבין, אך אינו מתווכח. העיקר רויטל כבר לא מושכת כסף מהחשבון המשותף על דברים “טפשים”.
אך מהר מאוד מתגלה שהיא מסרבת להעביר כסף אפילו לטיפולי קוסמטיקאית. היא מסרבת גם לשלם למעסיק המוסך.
לא אעביר כסף על פחת, אומרת רויטל.
איזו פחת? שואל אורי.
את בעצמך אמרת שזה פחת.
אני מדבר על הטיפולים שלך במלון היופי!
ואני מדברת על הטיפולים במוסך, משיבה היא במרגיעה.
אין לי קוסמטיקאית! מתריע אורי.
יש לי מסאז’יסט. כל שבועיים, שלוש אלף שקלים לכל פגישה.
אורי נדהם. הוא הלך למעסק מסאז’ במשך חצי שנה מכיוון שהגב שלו כואב, והרופא המליץ על טיפולים טיפוליים.
זה טיפול! מתגונן.
וקוסמטיקאית שלי גם טיפול, משיבה רויטל. עור פגום דורש טיפול מקצועי.
זה לא אותו דבר!
למה? תוהה היא. אתה מטפל בגב, אני מטפלת בעור. איך זה שונה?
אורי מרגיש שההיגיון נחלש. הוא לא רוצה להיכנע.
רק דברים שונים, מתעקש.
טוב, מסכמת רויטל. אז תשלם לי על המסאז’ בעצמך.
מאותו רגע רויטל מסרבת להעביר כסף לכל דבר שהיא לא רואה כ”חובה”. אוזניות חדשות לאורי? הוא קונה בעצמו. פגישה בקפה עם חברים? גם על חשבונו.
מה קורה איתך? שואל אחרי סירוב נוסף.
כלום מיוחד, משיבה רויטל. פשוט לא רוצה לבזבז על פחת.
על פחת? פגישות עם חברים זה נורמטלי!
והניקור? זה טיפול לא נורמלי?
אורי נשתתק. הוא מבין לאט שהרצון שלה הוא לבסס את אותה ההגיון שבו הוא השתמש.
הקפיצה מגיעה באורך צהריים של יולי. אורי יושב עם טלפון חכם חדש שקנה אתמול. המכשיר הקודם עדיין עובד, אך הוא רוצה מודרניות.
כמה זה עולה? שואלת רויטל.
שלושים וחמש אלף שקלים, משיב אורי, מוודא את ההגדרות.
יקר. למה החלפת?
המכשיר הישן מתעכב. החדש מהיר יותר.
מובן, מביטה רויטל וממשיכה באכילה.
אורי מרגיש שהכל לא רגיל, אך לא נותן לזה משמעות.
היום הבא הוא מגלה שאין לו מספיק כסף בכרטיס בחנות.
רויטל, לאן נעלמו הכסף? שואל.
איזה כסף? מורתעת רויטל.
מהחשבון המשותף. היית אמורה להיות ארבעים אלף שקלים שם.
אמורה, אומרת רויטל. אבל אמא אמרה לך לשלם את החשבונות שלך בעצמך. אני לא חייבת.
אורי קופא מההפתעה. המשפט חוזר לו כמו הדהוד של דברי עצמו מלפני חודשים.
מה אמרת? תוהה בקול.
מה שאמרת לי, משיבה רויטל בנינוחות, ממשיכה לאכול. אמא אמרה לך לשלם את החשבונות שלך בעצמך. אני לא חייבת.
איזו אמא? שואל מבולבל.
שלי, עונה רויטל. בדיוק כמו שאמא שלך אמרה לי לשלם על עצמי.
אורי מרגיש שהעולם מתהפך. הוא לא ציפה שמילים שלו יחזרו אליו ככה.
אבל זה עניינים שונים! מנסה לטעון.
למה שונים? שואלת רויטל. טלפון של שלושים וחמש אלף שקלים הוא צורך, והניקור של מאה ועשרים הוא פחת?
הטלפון נדרש לעבודה!
והניקור נדרש לעבודה. אני נפגשת עם אנשים, חותמת על מסמכים.
אורי מבין שההיגיון שלו אינו בתורו, אך הוא לא רוצה להסב גב.
רויטל, בואי נימנע ממריבות על פחת.
על פחת? שואלת רויטל ומניחה מזלגה. אז כשאתה מגביל את ההוצאות שלי זה עיקרון, וכשאני משתמשת באותם כללים עליך זה פחת?
אורי שותק. רויטל מסיימת את הסלט, מחזירה את הכלים למקומם ונכנסת לחדר השינה.
מחר רויטל מקבלת יומו במשרד. היא מחליטה שנשארת בבית, אך במקום זאת פותחת מחשב ועוסקת במקרקעין. היא בודקת חוזה מכירת דירה; על שמו של אורי נרשם, אך המקדמה של מיליון מאתיים אלף שקלים שילמה רויטל. המשכנתא משולמת חצי חצי, אך רוב ההחזר מגיע מריטתו של השכר הגבוה יותר של רויטל.
הקבלות על רהיטים ומכשירי חשמל מקרר, מכונת כביסה, ספה, מטבח כולן ברשימות של רויטל. אורי רק עוזר פיזית, ללא השתתפות כספית.
תמונה מעניינת, מגרגרת רויטל, מסדרת ניירות בתיק.
בערב אורי מנסה לשוחח על הכסף, רויטל משיבה בקצרה והולכת לישון מוקדם.
יום אחרי, רויטל מתקשרת לעורך דין. ויקטור יוסף, מומחה לדיני משפחה, מתמחה בהפרדת רכוש. הוא מזמין אותה לבקר אתמול בבוקר.
רויטל? נשמח לשמוע ממך, אומר יוסף בטלפון. איך העניינים?
צריך ייעוץ משפטי, אומרת היא. בנוגע לדיני המשפחה.
בא נסיעה מחר לשעה עשר.
הפגישה מבהירה את המצב. ויקטור בוחן את המסמכים ומסביר:
המצב לטובתך. למרות שהדירה רשומה על שם בעלך, היא נרכשה במימון שלך. הרהיטים, המכשירים, השיפוצים אפשר להוכיח בתור קבלות והעברות.
ומה אומר החוק? שואלת רויטל.
בית המשפט ייקח בחשבון את תרומתך. סביר שתזכה בחלק משמעותי או בפיצוי כספי.
ואם ארצה לגור בנפרד זמנית? משאלת.
מאחר שהרבה מהנכסים נרכשו במימון שלך, יכול בית המשפט לחייב את בעלך לספק מגורים חלופיים או פיצוי על השימוש בדירה.
רויטל מוסיפה לתוכנית. היא מבקשת לערוך תביעה להפרדת רכוש ולבקש מגורים נפרדים.
בטוח? שואל ויקטור בזהירות. אולי אפשר להגיע להסכמה?
זמן שלום נגבבוקר שלמחרת, רויטל חיבלה על חובתה, לקחה את מזוודה ויצאה לחפש חיים חדשים, בעוד אורי נשאר לבדו בקומה הריקה של דירתם, מביט בחלון אל הרחוב המתעורר.
