לכולנו יש קרובי משפחה. כשיש רבים מהם, תמיד יש כמה שמצליחים מאוד ומכונים “העשירים של המשפחה” אלה שבשקט אנשים מקנאים בהם, ותמיד מניחים שהם לא באמת מחבבים אותם. ובכל זאת, דווקא אותם דואגים להזמין לחגים ולשמחות, בתקווה לקבל מהם מתנה יוקרתית במיוחד. גם במשפחה שלי יש כאלו, ומקרה אחד מהחלום שלי צף כעת בזיכרון, כולו עטוף בערפל הסוריאליסטי של תחושת הלילה.
אני עומדת באולם שמחות בירושלים עם קירות שמזהירים בעדינות כחול של לפיד, וריח פרחי הדרים באוויר. חלפו חמש שנים מאז אותה חתונה מוזרה. בן הדוד מדרגה שלישית התחתן. המוזמנים היו רבים, וביניהם הופיעו גם אותם קרובי משפחה עשירים מהצד של הכלה משפחת נידחים, דמויות שכולן תמיד רק שמועה וצל.
רבים חושבים לעצמם: “בוא נזמין את ההוא עם החליפה והתלתלים, אולי נזכה למתנה שתאיר את הרישומים בבנק.” ובחתונה, כאשר התגודדו כל האורחים מסביב לשולחן הכיבוד, הכלה והחתן מחליפים חיוכים מבולבלים, זוג הקרובים העשירים רוני וזהביה נכנסו באיחור מהדהד, ממש כשהתחיל טקס הענקת המתנות.
לצדי עמדה דודה עלמה, לוחשת לי: “בואי נראה מה יקרה עכשיו, תראי, אמא של החתן כבר זועמת בלב כי בטח המתנה תהיה מגוחכת בעיניהוהצעירים יהיו עוד יותר מאוכזבים.”
המילים שלה שקעו פנימה כמו גשם לעשב.
“מה זה משנה איזו מתנה?” שאלתי אותה, התחושה שהזמן והסיבה מתמוססים מסביב כמו גלידה בתל אביב ביולי.
הגיע רגע הפלא: הקרובים העשירים הגישו את המעטפה למנחה הערב, שהיה לבוש בגלימה סגולה שהשתקפה בזיקוקי דינור בחלון מן הדמיון. השתיקה נפלה בין כל הכיסאות והחבצלות. הייתי סקרניתמה יש שם? מפתחות לדירה באבן גבירול? מפתחות למאזדה חדשה? איפה הכסף הגדול? המנחה לחש לי, בעוד עיניו בורקות, מה יש במעטפה.
אמא של החתן שלפה בספירה מהירה את השטרות, ומבטה נשלח על עבר קרוביי העשירים: שפתיים מהודקות, גבות מורמות.
“זה הכול? בשביל זה הזמנו אתכם כל הדרך מחדרה?” שאלה בכעס שקט, “יש לכם נהג פרטי וב.מ.וו מבריקה, אבל הבאתם מתנה כמו סטודנטים רעבים”.
באותו רגע, הקרובים משכו בכתפיים “לא אהבתם את המתנה, אולי מישהו אחר ישמח בה?” ובלי לומר יותר התהפכו ויצאו תוך צעדים שקטים שנשמעו כמו מקהלת דשא מתחת לנעליים.
הצחוק התגלגל בכל האולם, כמוני.
רק אחרי שהקונפטי שקע וגביעי היין התרוקנו, שמעתי מחבר אחר למשפחה שהקרובים האלו באמת באים לאירועים כדי שיתייחסו אליהם יפה, תמיד מתוך התלהבות למתנה שאולי תפתור חובות. וחוץ מזה, כל הערך של המעטפה היה מספיק לשבוע של חופשה בצימר בגליל במלון ארבעה כוכביםשווה הרבה, הלא כן? לפחות בשבילי, כי אלו קרובים רחוקים מאוד. משום מה, דווקא אמא של החתן הרגישה שקיבלה מתנה לעניים, ואני רק עמדתי שם והמעיל שלי נעשה קל כנוצה.
