היי, רציתי לשתף אותך במה שקרה לי עם הילדה, כי זה ממש מטורף איך דברים מתפתחים כשאתה לא רואה את האמת ברורה.
אמא, את לא מבינה! ביניהם כבר אין שום קשר, היא התכוונה להרות בכוונה כדי לשמור עליו תחת עקביה, קראה אילה, מתפרצת מהזעם. היא לא רוצה לשחרר אותו!
רבקה הרימה גבה ונאנחה. הבת שלה נראית טוב יפה, חכמה, עם תואר ראשון. אבל היא נראית עיוורת, לא מצליחה לראות את מה שבאמת קורה.
אילה, את בכלל שומעת את עצמך? איך אפשר “להרות בכוונה” עם מישהו שאין ביניהם שום דבר? הוא היה בתודעה? או שהייתה נס של הריון חסר חטא? או שמישהו מרמה אותך. מה את חושבת שהכי סביר?
אילה פנתה במבט מתעצבן, כאילו אמא רק מדברת שטויות.
אמא, אולי היא רק שתתה אותו. או שבאמת הייתה עם מישהו אחר. כמה תחבולות יש לנו, הבנות שלנו?
רבקה הרימה גבה באיטיות. תחבולות… באמת, אי אפשר לעקוף את הטבע. איך להסביר את זה לבת?
אילה, מתוקה, תפתחי סוףסוף את העיניים. הם לא נפרדים רק בגלל שהוא בחור טוב. הם לא נפרדים כי הוא לא רצה להתגרש. הוא מרוצה מהכל. הוא לא מתכנן שום שינוי.
זה לא נכון! קראה הבת ברעיון. את פשוט לא מבינה! אני מכירה אותו יותר טוב. הוא בחור טוב, רק שהנסיבות…
זה היה הקו האחרון של רבקה. אילה מגנה על אורן, אבל הוא רק מנצל אותה. רבקה ראתה ושמעה את זה לפני כן, תמיד חיבתה, אבל עכשיו המיוסס נגמר. שלוש שנים של שקרים, שלוש שנים של חיי שתי משפחות, שלוש שנים של פגיעה ודמעות של הבת… הכוס מתפרקת.
את יודעת מה… קראה רבקה לבת. אין לי כוח יותר. נמאס לי לראות איך את מבזבזת את חייך על הבחור הזה… אני אלך ואמצא את האנה המעריצה שלך, ואכתוב לה שאורן, לפי גרסתו, על סף גירושין. נראה מה היא תגיד. היא אפילו לא יודעת שהוא “כמעט חופשי”!
אמא! קפצה אילה ממקומה. אל תעזבי! זה שלנו! אני לא אסלח לך על זה!
זה קצת הרגיע את רבקה. לא, זה לא היה נכון… היא לא רק זדונית, היא עלולה לאבד את בתה. צריך לחשוב על דרך אחרת.
אז תבדקי זאת בעצמך, הציעה האם. אם הוא כל כך אוהב את הילדים שלו, אם הוא כל כך ישר, תגידי לו שאת בהריון. מה הוא יענה?
אילה נעמדה מבולבלת, ואז נעשתה מתוחה מזעזעת.
פופ! זה נרקם! זה בזבוז!
בזבוז אם מזין בתך בשקרים וגורם לה לבזבז את השנים הטובות בחיים, בעוד הוא נהנה מכל היתרונות. זה מבחן של חוסר יושר.
אילה כיסה את פניה והחלה לקפל את המזוודה שלה. האצבעות שלה רעדו.
זה, לא רוצה לדבר איתך יותר על זה. שיתפתי אותך, חיכיתי לתמיכה, ואת… אם תנסי לפנות לאשתו, אני… אני לא אדבר איתך לעולם.
רבקה נשארה לבד במטבח, נשמה נשימה ארוכה. היא חיכתה לתמיכה… איזו? האם האם צריכה ללטף את הילדה, להרגיע ולומר שהכל בסדר? אולי בתחילה היא הייתה אומרת את זה, אבל עכשיו לא.
…לפני שלוש שנים הן חיו ביחד, למרות שלאילה כבר היה דירה משלה בתל אביב. שניהם חשבו שזה נוח יותר. אילה שכרה דירה, ורבקה… אהבבה את החברתיות עם בתה.
אבל באיזו נקודה אילה התחילה להשתנות. היא חייכה יותר בלי סיבה, שינתה את המלתחה, התבוננה במראה לפני כל יציאה. רבקה לא שאלה יותר ושמחה לשמוע שהחיים של בתה נראים מתקדמים.
אמא, כנראה שאעבור לדירת עצמי, הודיעה אילה אחרי זמן קצר. מצאתי גבר.
אבל עם קירוב השנה החדשה כל האשליות שנוצרו ברבקה נפלו.
אילה, תראי לנו אותו. אתם ברורים, זה רציני. אולי תבואי עם הוא לשנה החדשה אלי? נשב ונחגוג, הציעה רבקה.
אילה הייתה מסויגת. היא אמרה שהם רוצים להיות לבד, בפרטיות. אבל הגבר עדיין לא קבע לוח זמנים ויכול היה לעבוד בלילה של ה31 בדצמבר.
אילה, אל תסתירי. רואה את העיניים רודפות. רק לא רוצה להכיר אותו? שאלה האם ישירות.
הוא… הוא לא יוכל. הוא נשוי, הוסיפה אילה כשראתה את גבות האם מתרוממות. אבל הוא והאישה שלו רק ילדים משותפים, הוא גר איתה בשביל הילדים, אז הוא יהיה שם בפסח.
בקרב רבקה קפאה. היא נאלצה לשבת כדי שלא תיפול. למרות הסופת הרגשות, היא ניסתה לשמור על עצמה.
אילה… למה אתה נשוי?
הוא אמר שהוא יתגרש. רק לא עכשיו. עכשיו… זמן לא מתאים.
ומתי? הבטחה זה לא נישואין, אילה…
עכשיו אמא שלו חולה אחרי שבץ, היא לא יכולה להיפגע. כשזה יטפל, הוא יתגרש מיד.
רבקה ניסתה להסביר, לתת דוגמאות, להציג טיעונים. אבל אילה חיה במציאות משלה, שנבנתה מדבריו של אהובה.
הקשר עם האם לא נגמר. כל פעם לאורן היה תירוץ חדש: היום הוא חולה, מחר הוא מקבל הפחתה, מחר הוא בורח. לב רבקה נשפך בכל פעם שהיא שומעת תירוץ נוסף.
בפעם הראשונה אילה באה אל האם בבכי אחרי יום האישה.
מתברר שאורן ביקש מאילה להכין מתנה לילדים: ערכת סבון בעבודת יד. אילה עשתה זאת בלי לחשוב על משהו חשוד. אבל כשאשתו של אורן פרסמה תמונות בערב עם הערכה, זר פרחים ומתנות אחרות של בעלה…
השקעתי באהבה, חשבתי שיהיה טוב לילדים, והוא מתנהג ככה… בכה אילה. לא יכולה יותר, אז אפנה אותו למקום אחר מחר…
אבל למחרת היא מצאה עצמה מתנצלת.
טוב, אמא… קראה בקול רך. הוא לא יוכל לתת סבון רק לילדים. כולם משתמשים בו.
זה היה קבוע. לפעמים אורן היה בחופשה, לפעמים קנה לה טבעת לחג הסוכות, ולאילו רק מנורת שולחן. אילה תמיד בוכת על כתפה של האם, והמחר הבא מצאה תירוץ חדש.
פעם אחרונה, “הפשע” היה ההריון של האישה של אורן. ואילה הייתה בטוחה שהאורן אינו קשור כלל, שהאנה האחראית.
רבקה הרגישה את כאב לבה כשאילה מוסרת את כל מה שיש לה נעורים, אמונה, אהבה על מדורה של ביתו של מישהו אחר. היא חשבה אם לכתוב לאנה, אבל לא יכלה לעשות זאת. היא רק חיכתה ותקוות שהזמן יפתור הכל.
חודש אחרי הריב נראה נצחי. כל בוקר וערב רבקה חיפשה בטלפון אם מישהי התקשרה, אם יש הודעה. הטלפון נשאר שקט.
יום אחד בלילה עמוק, כשראשה של רבקה היה עייף, חצייה של חוסר שינה, הטלפון צלצל. אילה. הלב קפץ עד המכה.
אימא… בכתה הבת לפני שרבקה הספיקה להגיב.
בת שלי! מה קרה? איפה את? שאלה רבקה בפחד, קיבלה מהר בגדים מהארון.
מה ששמעה היה זרם מחשבות, לא סיפור קוהרנטי. היא הבינה שאילה שמעה את עצה שלה והחליטה לבדוק את אורן, להוכיח לעצמה ולאמא שהכל טוב. שהיא האחיזה שלו, שהוא רוצה לבנות איתה משפחה, רק צריך קטנה לדחוף אותו.
על החדשות על ההריון, אורן הגיב אחרת ממה שאילה ציפתה.
אילה, את ילדה חכמה… זה באמת לא מתאים עכשיו. יש לי בעיות בעבודה… לא רק זה, אמר. צריך לפתור את זה מהר ובשקט. אני אעזור בכסף אם צריך.
אבל… זאת לא בעיה, זה הילד שלנו… איך זה עם אנה…
אילה, אל תסבכי. תראי, חייב ללכת. חושב על זה.
מאז הוא הפסיק לענות לשיחות.
אילה איבדה את השקט. היא חייגה, שלחה הודעות כל שעה. הוא קרא, לא ענה.
אחר כך, אחרי שבוע, היא ראתה בפיד של חבר משותף תמונה קפה, קבוצה גדולה, אורן מחבק אישה זרה, לא אשתו. התאריך: אתמול בערב.
העולם נפל על רגליה. היא ניסה לתקשר עם אורן דרך אותו חבר משותף, אבל…
הוא אמר לך שהוא לא רוצה להוליד עוני. הוא כבר מחזיק שניים, עכשיו בא עוד אחד. והוא נמאס לו מההיסוסים… ידבר החבר. תדאגו בעצמכם, זה מביך לי.
אורן לא אמר בפירוש שהכל נגמר, שיש לו עוד שתי נשים, שהוא לא מתכנן נישואין עם אילה. אבל זה היה ברור. כל הטירה הוורודה של הבטחות, מילות אהבה ותכניות עתידיות נפל על כמה שניות. הוא הפך לבוגד, השתמש בבחורה צעירה רק כל עוד זה לא דרש ממנו קורבנות.
רבקה רצה במונית, בילתה את כל הלילה עם אילה, ואז לקחה אותה הביתה. היא לא האשימה, לא נאלצה לקבל את הזכות שלה. היא פשוט הייתה שם.
השבועות הראשונים אילה הייתה חיוורת, כמעט לא אכלה, לא צפתה סדרות, לא הכינה סבונים, הלכה לעבודה כמו במכונה. אבל הפסיקה להציד את אורן.
רבקה שלפה את הכסף שהיא חיסכה לחופשה, נתנה לאילה.
קחי, זה בשבילך. תעופי על משהו, תצאי לים תצפי בגלים, תאכלי פירות. זה לא הרבה, מספיק כדי לנסוע לים המלח.
אילה הסתמכה, לבסוף הסכימה.
עשרה ימים אחרי, חזרה, שטופה שמש, קצת משוקלת, אבל בלי העצב בעיניים.
אימא, על החוף… חשבתי על הכל, אמרה אילה בשקט, מביטה למטה. את כל המילים, המעשים שלו… והבנתי כמה טיפשתי. תסלחי לי על הכל, על הצעקות…
רבקה חייכה בחום, לא בתוקפנות, רק שמחה שהבנה הגיעה.
בת שלי, אל תוותרי. יש הרבה טוב בעולם…
הרבה, אבל עכשיו זה לא זמן. החלטתי קודם לאהוב את עצמי.
רבקה חיבקה אותה, שמחה שהבת נצלה מהקצה של שלוש השנים. האמת ניצחה את האשליה. אילה תזכור את הטעם המר של האמת, שלא תחליף את חייה בהבטחות זולות או פנטזיות של אחרים.
