שמי תמר, אני נשואה ויש לנו בת מקסימה בשם עדי. ביום סתווי אחד, כשעשיתי עם עדי סיבוב בגינת העצמאות בירושלים, קיבלתי שיחת טלפון חשובה מחברה ותוך רגע אחד של הסחת דעת, לא שמתי לב ועדי שלי נפלה בטעות לבריכת מים קרה בפארק. אחזה בי פאניקה, מיד רצתי לעזור לה, אבל מישהי אחרת הקדימה אותי: אישה חסרת בית שישבה על ספסל בקרבת מקום קפצה באומץ אל המים והצילה את עדי.
ההוקרה שלי הייתה כל כך גדולה, והרגשתי שאין מילים שיתארו את הכרת התודה שלי. ביקשתי ממנה לבוא איתנו הביתה, והיא הסכימה. היא סיפרה ששמה רבקה. לעולם לא אשכח לה את המעשה שלה, הצילה את הילדה שלנו.
חזרנו הביתה, בישלתי לה תה חם והצעתי לה בגדים נקיים ללבוש. כשישבנו יחד, רבקה שיתפה אותי בסיפור חייה הקשה היא חיה ברחוב לאחר שנבגדה על ידי בתה. פעם, הן קנו יחד שתי דירות, אחת לרבקה ואחת לבתה ומשפחתה. יום אחד, בתה והחתן נעלמו עם כל החסכונות והשאירו אותה בלי כלום בודדה, חסרת בית וענייה. כיום היא מתפרנסת מאיסוף בקבוקים בפארק. סיפורה כאב לי מאוד והדאיג אותי עמוקות.
קשה היה לי להבין כיצד בת יכולה לנהוג כך באמה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שרבקה ממשיכה לישון ברחובות ירושלים וביקשתי ממנה להישאר איתנו. כשבעלי, יואב, חזר הביתה, סיפרתי לו כל מה שקרה. הוא נזף בי שהסחתי את דעתי מעדי, אבל בה בעת הביע הכרת תודה אמיתית לרבקה על שהצילה את בתנו. גם הוא הזמין אותה להישאר, אבל רבקה היססה לא רצתה להכביד עלינו.
בסופו של דבר, עזרנו לה למצוא עבודה, וסייענו לה לעבור לבית אבות נעים ליד השוק במושבה הגרמנית. אנחנו מבקרים אותה לעיתים קרובות, והיא נראית שמחה ושלווה הרבה יותר. עדי הרוויחה סבתא חדשה, ואנחנו הרווחנו משפחה מורחבת וחזקה יותר. כולנו למדנו שכל אחד מאיתנו יכול למצוא משפחה וחום במקום הכי לא צפוי, ושתמיד חשוב לתת יד ולהיות שם עבור הזולת בדיוק כפי שמישהו פעם היה שם בשבילך.
