אישה בת חמישים ושש החלה להזדקן – ואין בזה שום דבר מפתיע, זה טבעי לחלוטין. הזמן פשוט הגיע.

אישה בת חמישים ושש מרגישה פתאום את סימני הגיל. אין בכך שום דבר חריג, זה טבעי. הגיע הזמן.
אבל כשעדי מביטה בעצמה במראה, היא מתמלאת דאגה. ההזדקנות באה במהירות, כאילו מישהו לוקח ממנה בכל יום עוד קצת מהנעורים והחן, מצייר על פניה קווים חדשים של גיל.
רק לפני זמן קצר נראתה נהדר! הזקן שישב בפינה של הגן הציבורי, בכל מזג אוויר, תמיד ידע לעודד אותה: “איך את נראית טוב! איזו בחורה יפה את!”
עדי הייתה חולפת לידו, והוא היה מרכין בנימוס את כובע הקסקט, או את הכובע הצמר שלו, ותמיד חוזר ואומר: “בחורה יפה את!”
ואז הייתה עדי ממשיכה בדרכה לעבודה, מחייכת. במשך היום עוד אנשים היו מחלקים לה מחמאות. ואכן, היא באמת נראתה טוב.
ופתאום שמה לב: כבר מזמן לא ראתה את הזקן מהגינה. הוא לא יושב על הספסל שלו. כששאלה את השכנים, שמעה שהעבירו אותו לבית אבות. המשפחה מתקשה לטפל, הילדים גרים רחוק בערים אחרות, אז סידרו לו מקום בפנסיון מיוחד. הוא כבר בן תשעים, צריך טיפול והשגחה.
המחשבות על הזקנה התפוגגו. עדי החלה לחשוב על הזקן שמעון לוי, כך גילתה ששמו. היא ביררה את הכתובת, קנתה מתנות קטנות, ונסעה ביום ראשון לבית האבות כדי לבקר אותו.
היא מצאה אותו! הבחור הזקן ישב על כורסה, אכל סולת מתוקה עם חמאה. כשראה אותה, פניו הוארו בחיוך: “איזה יופי לראות אותך! את כל כך נאה! איזו בחורה יפה!”
ושאר הדיירים בבית האבות גם הם ניגשו אליה, החמיאו, בירכו, פרגנו לה.
וכשעדי חזרה הביתה, הסתכלה במראה: לחייה סמוקות, עיניה נוצצות, שערה מסתלסל גם הקמטים כאילו נעלמו! אישה חביבה, אפילו צעירה מהגילה. הנעורים והחן חזרו אליה, פשוט לא יאומן…
זה היה רגע קטן של נס. ומאז החלה עדי לבקר שם כל יום ראשון, להתנדב, להעביר סדנאות ריקוד לדיירים. לא רק בגלל שהיא תרצה להישאר צעירה אלא כי זה פשוט ממלא את הלב כשאפשר לעזור, לשמח מישהו. כשיש למישהו תחושה שאת כמעט כמו בת או נכדה. וכך מתייחסים אליה, מהלב, באהבה.
אנשים אחרים הם המראה שלנו. אבל לא מראה רגילה מראה קסומה. לפעמים, אחרי מפגש עם אדם אחד, את/ה פורח/ת, מרגיש/ה צעיר/ה, גֵו זקוף, הצעדים קלילים, העיניים מבריקות, החיוך מתפשט. ויש אנשים שעשויים לגרום לנו להרגיש זקנים, כפופים, עייפים.
לכן צריך לשמור על המראות הקסומות, אותם אנשים טובים ומלאי כוונה טובה, שמדברים תמיד מהלב. וצריך לשמור על הזקנים. כל עוד יש זקנים בעולם, אנחנו עדיין צעירים ויש לנו אפשרות לעזור.
כך חושבת עדי, שגילתה מחדש את היופי והנעורים שלה. והיא בהחלט צודקת.