אישה בת חמישים ושש החלה להזדקן – ואין בזה שום דבר מפתיע, זה תהליך טבעי לחלוטין. הזמן הגיע.

אישה אחת, בת חמישים ושש, התחילה להזדקן. אין פה שום הפתעה בסוף זה קורה לכולנו, תאמינו או לא. הזמן הגיע, ומי אנחנו שנתווכח עם לוח השנה?
אבל האישה נבהלה כל פעם שעמדה מול המראה. ההזדקנות הייתה מהירה באופן חשוד כאילו מישהו בא בלילה, גונב לה שנים של יופי ודרך אגב משאיר כמה קמטים לבונוס.
ממש לא מזמן היא עוד נראתה נהדר! אפילו סבא אחד בשכונה, ששמר על כבודו באדיקות וחיכה בנאמנות על הספסל מול הבניין בכל מזג אוויר של גוש דן, היה מקפיד לפזר לעברה מחמאות: “איך את נראית טוב! איזו בחורה יפה את!”
בכל בוקר, בדרכה לעבודה ברמת גן, היא עברה ליד הסבא החביב – לפעמים עם כובע לבד קטן, לפעמים עם כובע צמר שנראה שלקח אותו מחנות ותיקי ירושלים. והסבא היקר תמיד השליך לעברה את אותה הברכה: “איזו יפה את, בחורה!”
היא הייתה מחייכת לעצמה, מרחפת על קצה עקבי נוחות בזכות אותו משפט מחמיא, ואז כל היום אנשים בעבודה חזרו גם הם על המנטרה איזה יופי, איזו חינניות. באמת, נראתה מצוין.
ופתאום היא קלטה: כבר הרבה זמן לא ראתה את הסבא מהספסל. נעלם ככה בשקט.
שאלה את השכנות עמיתות קבועות ברכילות במעלית וגילתה שלקחו את הסבא, ששמו ברוך רחמים אברמוביץ, לבית אבות ברמת אביב. מסתבר שהילדים מתגוררים בכלל בחיפה ובבאר שבע ואין מי שישגיח עליו, אז האירגון הסוציאלי דאג לו לפתרון. בכל זאת, תשעים זה לא גיל להתפרע לבד…
האישה פתאום שכחה לרגע מהפחד מהקמטים. כל הזמן היא חשבה על סבא ברוך מי ידע שככה קוראים לו? ביררה כתובת, קנתה כמה עוגיות פרג טובות ושקית תמרים ענקית (שְׁמִיטָה מזרח תיכונית!), וביום ראשון נסעה לבקר אותו.
הנה, מצאה אותו!
יושב בכורסא עם שמיכה מאפרת, טוחן דייסת סולת – עם הרבה חמאה, כמובן.
ברוך מיד חייך אל האורחת: “יואוו, איזה כיף לראות אותך! איך את נראית טוב! איזו בחורה יפה את!”
ולא רק הוא כל הסבתות והסבים התגלגלו אליה כמו עדר עיזים במדבר יהודה וזרקו עליה ברכות ומחמאות הלב התמלא.
אחר כך, כשהגיעה הביתה, מבט זרוק למראה לחיים ורדרדות, עיניים נוצצות, השיער התלתל מעצמו, והקמטים? כאילו נמסו מהחום. בחורה חביבה פתאום התבוננה בה חזרה מהמראה! מה אומרים, וואלה נראית צעירה מגילה!
נס התחדשונות פסח (או סתם ימים טובים בשנה).
מאז, בכל יום ראשון, האישה לקחה על עצמה לנסוע לבית האבות, לעזור למבוגרים, להעביר סדנת ריקודים (כי מה יותר ישראלי מחוג ריקודי עם?). לא בשביל להיראות צעירה אלא כי פשוט טוב בלב לעשות משהו בשביל מישהו. גורם לך להרגיש כאילו את בת לאיזו סבתא או נכדה למישהו, וכולם מחזירים בחום ובמילים טובות: “איך את נראית טוב!”, ישר מהלב.
אנשים הם המראה שלנו. אבל לא מראה סתם מראה עם קסם. יש כאלה שאתה פוגש וכבר מתרענן, כמו אחרי חבית שוקו בשבת; נשימה מתיישרת, גב מזדקף, הראש קליל, והעיניים בורקות. ויש כאלה נו, עדיף להתרחק לפני שתתחיל להרגיש כמו גמדון עייף בגינת הכרמל…
לכן צריך לשמור על מראות הקסם האלו, על אנשים פשוטים וטובים שמדברים מהלב, במיוחד על המבוגרים שלנו. כל זמן שהם איתנו אנחנו צעירים, יש בנו נתינה, והחיים יפים יותר.
ככה חושבת אותה אישה, ששבה אליה יופיה ונעוריה. ובינינו היא לגמרי צודקת.