משה סיים את הלימודים באוניברסיטת תל אביב, ופתאום עלה לו רעיון מבריק: להתחתן עם אהבת הנעורים שלו, דנה! דנה הייתה יפה, אבל גם בעלת לב רחב ושכל חד. במקרה, גם היא הייתה בדיוק לקראת סיום עבודת התזה שלה. הם החליטו: נתחתן ברגע ששנינו נסיים עם התזה, ושום דבר לא יעצור אותנו.
משה כמובן הלך לבשר את החדשות לאמא שלו, רחל, אבל היא לא יצאה מגדרה משמחה. רחל ביקשה ממנו לבחור או להתחתן עם תמר מהדירה ליד, או “שלא תבוא אליי בכלל עם כל דנה הזאת.” ואז שאלה אותו, עם המשמעותיות שרק אמא ישראלית יודעת לתת: “מה יותר חשוב לך בחיים, אהבה או קריירה?” רחל הרי חלמה לראות את בנה הופך למנכ”ל של חברה גדולה, עם מזכירה ושלוש מכוניות.
תמר הייתה ממשפחה אמידה סלון גדול, מנורות מהודרות, ושושלת רופאים ועורכי דין. כבר שנים היא הייתה דלוקה על משה, והוא, במקום להתעסק עם הייחוס הנכון, הלך ודבק בדנה חסרת השורשים. וגם לאמא של דנה הייתה שם לא טוב העיר הרי מדברת!
“אני לא צריכה עוד כלה בבית, תעשה מה שאתה רוצה!” פלטה רחל במשפט שסוגר עניין.
משה ניסה לשכנע אותה דיבר איתה בלי סוף, אבל היא עקשנה כמו חלום רע, ולבסוף איימה שאם יתחתן עם דנה, היא תקלל אותם. משה התחרפן, נבהל, ויחסיו עם דנה, אחרי חצי שנה של זוגיות, דעכו לאט לאט ונעלמו.
בסופו של דבר הוא נישא לתמר. תמר באמת אהבה אותו, אבל הם החליטו לוותר על חתונה משה לא רצה שדנה תראה תמונה אחת מהאירוע. וככה הם התחילו את חייהם החדשים. מה יש להגיד? משה התקבל בחיבוק אל הבית הגדול של תמר בכפר שמריהו, המשפחה המפוארת בכסף ובקשרים עזרה לו לטפס בעולם העבודה, אבל האושר רחוק ממנו כמו חוף הים מכפר שמריהו.
משה לא רצה ילדים. תמר ניסתה לשכנע אותו אבל הוא נשאר בשלו. כשהבינה שאין טעם, היא פתחה תיק בבית הדין הרבני גרושים בהסכמה משה היה כבר באמצע שנות הארבעים שלו, ותמר בת שמונה ושלושים. אחרי הגירושים, היא ילדה בת והייתה מאושרת סוף סוף.
משה חולם על דנה כל הזמן, חיפש אותה בכל מקום, אבל היא כאילו נעלמה מהעולם. ואז גילה דרך חבר שבסוף אחרי שנפרדו, היא נישאה למישהו הראשון שעמד מול עיניה, והתבררה כבחירה גרועה במיוחד.
משה חזר לדירת ההורים הישנה בפתח תקווה, התחיל לשתות קפה שחור בכמויות (אבל לפעמים גם עראק) ולבהות בתמונה של דנה. עד היום הוא לא סלח לאמא שלו אולי זה מזלו, אולי זה הגורל, אבל בכל זאת, כמו כל ישראלי, הוא מתלונן עד סוף החיים.
