הייתי בעדים לליאה ולבעלה, שהייתה הילדה הראשונה והמתוקה שלהם. במשך תשעה חודשים הוא שמר עליה, גרם לה להגיע לאוניברסיטא ולבצע את כל הבדיקות.
במיוחד ביום של שלג וכבישי קרח, הוא אסר עלייה לצאת הביתה. רגע לפני הלידה שלח אותו למשימה בעבודה בחו״ל. הוא יכול היה לבקש פטור, אך תכנן לשקול התפטרות ברגע שהילדה תראה את האור. לא היה זה עניין של שמירת משמרת; ליאה הייתה לבד עם הילדה בבית.
הכאב החל ברגע שזמיר, הרופא, הצליח להעביר אותה לחדר הלידה. כואב היה בלתי נסבל, ובנוסף היה חסר לה בעלה לצידה. היא לא חיפתה זאת, ולא חשבה שהייתה צריכה להתמודד עם כל זה לבד.
כאשר התינוק נולד בריא, ליאה לא רצתה לספר לבעלה על האירוע. “תן לו לשמוע מהשירותים של אחרים,” חשבה.
היא הסתכלה סביב החדר. מול לה ישבה אישה בת ארבעים, והצד של מיטה הייתה נערה צעירה מדברת בטלפון. ליד הדלת, אישה אחרת שכבה על הקיר ובכה.
לאחר השעת עבודה המאתגרת שהייתה לה בחדר הלידה, ליאה נרדם על כרית כחולה עם תבנית משולשת, ונפל לתוך שינה עמוקה כאילו העולם סביב נעלם.
האם נמשיך להאכיל את הילד? קראה קולה של האחות מתוך השינה, וליאה חייכה וסתבה את הראש.
האחות עמדת ליד האישה הבוכה, שהסתירה את פניה באותו קיר.
למה את שותקת? קחי אותו לידי, תראי כמה הוא יפה. האישה קפאה, אך לא הסתכלה אליו.
אפשר לשחרר רגליים, אבל אם תפסיקי לקבל אחריות, עדיף לוותר על הילד, האחות אמרה, והיא יצאה מהחדר בעוד היא נותרה על כיסא.
האישה בת הארבעים, בשם נועה, פתחה במילים:
מה אתה חושב, רציתי את הילד הזה? אני כבר שלוש ושבעים, הילד נשוי, ובקרוב יהיה לי נכד. עכשיו זה… מה נעשה? הילד לא אשם. אם לא רצית אותו, לא היית משאירה אותו כאן. איך הוא יגדל במקלטים? חשבת על איך תתמודד עם החיים שלו כשמייד אחרי הלידה נבגד?
אאביגיל, שהייתה שם, חפרה בעיניה יותר ויותר, ובכה בקול רם כמו קינה.
למה כך? האם זה יעזור? נועה חזרה בקול מתפלא. קחי את הילד, האכילי אותו ואל תהיי טיפשה.
אולי נטעמו אותו? העלתה מרים, שהניחה את הטלפון בצד. או שהילד הוא מביתו של מישהו אחר, אולי של חותן?
ליאה הקשיבה לסיפור של אביביגל והרגישה כאילו האשמה שלה היא זו שהביאה למצב הזה. היא נחשבה למזלה, בעלה מנהל אותה בברכה, ההורים אוהבים אותה, ובכל זאת היא מוצאת סיבה למצב רוח שלילי.
הסתכלתי על האיש שהיה נולד רק לפני זמן קצר, הוא לא אשם באף דבר, וכבר הוא בלתי נדרש. ילדה תגדל עם שנאה לכל החיים, כי באמה יש שתייה רבה. אולי בגלל שבעלה בגד אותה והבטיח נישואין, ואל מי שהבטיח לשמור עליה, הוא נודד ברגע שהבין על קיומו של הילד.
לא יהיו בלונים לחגיגת הולדתו, ולא פרחים לאמו. האם אם מישהו יבקש לקחת את הילד, הוא יקבל?
אביביגל הסתכלה עליי כמו על משוגע:
בטח, אבל זה לעולם לא יקרה, היא קיבלה את דברי בטל וסתיימה בפנייה אל הקיר, שלא אמרה עוד מילה אחת.
כמה שעות מאוחר יותר, ליאה נשאה בטון חגיגי:
אתם תתארגנו עם הילד במוסד הדיור לסטודנטים. אמי היא המשגיחה. תדאגו לנקות את הרצפה, והם יקדישו לכם חדר.
טוב, יש לי כבר מעטפת ליציאה, קראה אלינה, שהייתה בטלפון. עכשיו אתקשר לבעלי. למה נצטרך שניים, כשיש רק אחד?
אני אביא בגדים, אמרה נטע, מהבת שלי נשאר, הם לא חדשים, אבל הם טובים. נשטפתי אותם והצבתי. לי יש בן, והוא יקנה לנו בגדים חדשים, לא צריך את האלה.
יום המחרת, נשים מחדרים אחרים התחילו להגיע, להציע ביגוד, עגלות, מיטות, שמיכות.
אין לי כלום, אמרה נערה צעירה מחדר אחר, אפשר לקנות תערובת חלב במקרה שלא יספיק.
אביביגל בכתה בקול רם יותר משמחה מאשר מצוקה, והרגישה כאילו ברכה פתאומית נפל עליה.
אני אתן, אני אקנה, לחששה בחשאי. והאמהות חיבקו אותה ואמרו:
תתני למי שצריך.
בשעת הלילה, לפני השינה, ליאה חשבה כמה הכל הלך טוב. הכל יהיה בסדר לאביבי, והיא תכיר מישהו ראוי.
ובת של אביביגל תהיה גם היא בטוב. היא תגרום לחיים יחד עם אמה.
שימו לייקים והגיבו אם חוויתם סיפור דומה בחייכם.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים כתבו בתגובות ואל תשכחו ללחוץ על הלייק. זה נותן לנו מוטיבציה להמשיך.
