תקשיבי, סיפרתי לך על מה שקרה אצלנו בשבת, נכון? אימא של פטר הביאה שוב את הנושא הזה, ואני כבר לא יודעת איך להגיב.
אז היא אמרה לי, כמה ילדים עוד תעשו, בדיוק? וכולה מטושטשת, כאילו אני מגזימה.
אמרתי לה, נעמי, בואי נרגיע רגע את הטון, למה לקחת את זה למקום הזה?
היא, כמובן, לא נרגעה. בטח שאני כועסת! אמרתי לך להפסיק אחרי הילד השלישי, אפילו קניתי לך כדורים מיוחדים, בשביל שתחשבי פעמיים, אבל הכול הלך לפח.
אז החזרתי לה, שמענו אותך, אבל לא נראה לי שנלחם בטבע שלנו, נעמי.
היא התעצבנה לגמרי: אתם עושים ממני צחוק? אל תסמכו יותר על העזרה שלי!
בדיוק כשרציתי לענות לה, הטלפון שלי צילצל והסיט את המבוכה.
נעמי אף פעם לא ממש תמכה בנו. היא לא באה לבקר את הילדים, לא עושה להם שמח או מביאה להם מתנות, חוץ מבימי הולדת. אני ואלון מסתדרים לבד לגמרי גם כלכלית. כשנכנסתי להריון השלישי, היא לחצה שנעשה הפלה, אבל אנחנו לא הסכמנו ובסוף היא אפילו חיבבה את תמר הקטנה. ואז שוב, נכנסתי להריון
אני מנסה לא להביא את כל הדינמיקה הזאת הביתה לאלון, כי כל עוד לנו ולילדים טוב, זה מספיק לי.
לאלון יש עבודה מסודרת ומכניסה, ואני עובדת מהבית בחצי משרה. כשהעסק שלי התחיל לגדול, לקחתי אפילו מישהי שתעזור לי עם הילדים. חיים נוחים, באמת. רק שהגישה של נעמי תמיד מקלקלת את האווירה.
מאז ומעולם היא לא ממש אהבה אותי, תמיד קיוותה שאולי אלון יתגרש ממני אבל זה לא קרה, וברוך השם, הילדים הגיעו אחר כך אחד אחרי השני.
לפי איך שאני רואה את זה, נעמי מתנגדת לעוד ילד כי מבחינתה זה אומר שכסף של אלון ילך רק למשפחה, והיא תצטרך להתחיל לחסוך על טיפולי שיניים, ספא, או שיפוצים בבית. זה לא שהיא צריכה את זה, פשוט היא רגילה שהכול מתקתק לה בקלות.
ממש לא בא לה לוותר על שום דבר, ונראה כאילו היא עובדתית מאבדת שליטה.
אני מודה, לפעמים זה משפיע עליי לא הכי טוב, הקטע הזה שהיא תמיד נגד, אבל וואלה זה לא שהיא תשפיע עלינו. יש לנו תוכניות משלנו, ואנחנו הולכים על הילד הרביעי!
תגידי, איך את היית מתמודדת עם אמא שמתערבת ככה בכל דבר אצל הילדים שלה?
