אני בטוחה ב-100% שלא אמורים לפרנס את גיסי ומשפחתו, ובטח שלא לדאוג להם לדירה שכורה. בואו נתחיל מההתחלה: הדירה עם שלושת החדרים שבה אנחנו גרים היא שלי. קניתי אותה במצב על הפנים עוד לפני שהתחתנו. תאמינו לי, הדלת בכניסה אפילו לא הייתה מחוברת רק נשענת על המשקוף. העיקר שהמחיר התאים לי, ואת כל השיפוצים עשיתי לאט לאט, עם הזמן. אבל האמת, על זה בכלל לא רציתי לדבר.
כשהכרתי את בעלי, כבר הייתי אחרי שיפוץ בשני חדרים ואפילו קניתי קצת רהיטים. בקיצור, היה כבר די נעים.
בעלי, כמובן, היה בחור נאה, משכיל וישר. גר בדירה שכורה בתל אביב. אחרי כמה חודשים של היכרות, עבר לגור איתי בירושלים. אחרי החתונה, הפכנו חדר אחד לחדר ילדים, ואני הבאתי לעולם קודם בן ואז בת שני ילדים מהממים.
הכל הלך חלק עד שבלילה קריר בסתיו, הנחיתה עלינו חמותי הפתעה. הופיעה עם המזוודות שלה, דומעת לגמרי:
“אפשר להישאר אצלכם קצת? הבן שלי הביא חברה חדשה לדירה שלי. אולי זה ילך ביניהם, אולי הם יתחתנו ויחיו יחד עד 120… לא אשאר יותר מדי, אעזור, אקח את הילדים מהגן ובית הספר, אבשל לכם. אין לי אף אחד חוץ ממך!”
היא בכתה, אז איך אפשר היה לסרב? נתתי לה את החדר הכי גדול, בכל זאת אמא של בעלי. חמותי כבר הייתה מזמן בפנסיה, ושמרה על הילדים, כמו שהבטיחה, אבל לביתה לא חזרה כי הבן הקטן עשה שם חיים משוגעים. הוא גר בדירת החדר של חמותי יחד עם אישתו הצעירה ושני ילדים אחד שלהם, והשני שלה מהנישואים הקודמים.
לפני שנים, גיסי התחתן ישר אחרי הצבא עם תלמידת תיכון, ואז ההורים שלו מכרו את הדירה המשפחתית מהכסף קנו להם דירה קטנה ולגיס דירת שני חדרים. לא הרבה אחרי זה, חמי נפטר.
הגיס ואשתו הראשונה הביאו שני ילדים, אחר כך התגרשו, והוא השאיר את הדירה למשפחה שלו. עכשיו, האקסית גרה שם עם בעלה החדש ושלושת הילדים. אחרי הגירושים, גיסי חזר לאמא שלו. אמר לה: “אמא, אני חוזר לגור איתך. אני עכשיו חופשי וחולם בגדול! איכשהו אסתדר, אמצא דירה.” אבל כמו שאומרים, מחשבות לחוד ומציאות לחוד. אחרי כמה חודשים, כבר הביא את החברה החדשה הביתה.
ואז התחיל הטירוף חמותי התחילה להביא אלינו כל סוף שבוע את הילדים מהנישואים הראשונים והשניים. אי אפשר היה לספור את כל הנעליים ביציאה.
אחרי שנה של בלאגן, הודעתי לחמותי שהיא חייבת למצוא פתרון. שוב בכיות, שוב דרמות.
לא הייתה לי ברירה ודיברתי עם גיסי עזוב, הגיע הזמן שתצא מהדירה של אמא שלי. אבל הוא עמד על הרגליים האחוריות “יש לי ילדים, השכר שלי מינימום, אין לי איך לשכור דירה.” מה אני אמורה לעשות עכשיו?
לאחרונה, היחסים שלי עם חמותי הידרדרו לגמרי. אפילו לא התחשק לי לחזור הביתה אחרי העבודה. החלטתי מדברת עם בעלי או שהוא פותר את העניין של אמא שלו, או שאני מגישה תביעת גירושין.
הדברים שלי הדהימו אותו. לא היה לו מושג איפה הוא אמור לשכן את אמא שלו לא יזרוק אותה לרחוב.
הצעתי שימצא לה דירה שכורה יש לנו איך לעזור. אבל חמותי הכריזה שבשום אופן לא תגור בשכירות. לדעתה, אנחנו צריכים לשכור דירת שני חדרים לגיס ולמשפחתו, והיא חוזרת אלינו.
פה כבר נשבר לי אמרתי שהיא מקבלת שבוע לעזוב, אחרת אני מוציאה לה את כל הדברים החוצה. ברצינות, מה נשאר לי לעשות?
לא נראה לי שאנחנו אמורים לממן את משפחת גיסי, בטח שלא לספק להם קורת גג!
