מה זאת אומרת, את לא רוצה לקחת את שם המשפחה? אמא של החתן צרחה עליי במשרד הפנים.
תשמעי, נועה בכלל לא רצתה להתחתן. היא רק בת תשע-עשרה ופתאום גילתה שהיא בהריון מהחבר שלה מהשכבה, שכבר שלוש שנים הם ביחד. לא הרגישה שיש לה ברירה לא רצתה שהילד יגדל בלי אבא.
למרות שהוא היה קצת יותר מבוגר ממנה, דור, האמת שהוא היה די ילדותי ואמא שלו תמיד ברקע. מצד שני, הוא לפחות לא התכחש למצב ישר אמר שיתחתן ויגדל את הילד. אז התחילו בהכנות לחתונה.
נועה הייתה הכי שמחה לעשות איזה חופה צנועה וזהו, אבל המשפחה לחצה שתהיה חתונה ענקית. היא לא הבינה למה צריך לבזבז עשרות אלפי שקלים על לארח חצי עיר, כשעדיף כבר לקנות לתינוק את כל מה שהוא צריך. אבל אף אחד לא טרח לשאול אותה. בחרו לה את האולם, השמלה, את כל האורחים אמא של החתן ואחות שלה עצמן!
כששלחו אותה למדוד שמלה, היא ממש לא רצתה ללכת. רק דימיינה בראש שמלה עם מיליון קפלים ונצנצים הסגנון של אמא של דור ושל האחות שלה היה פשוט מזעזע. כשהעזה להעיר שהיא לא בקטע, כינו אותה כפויה טובה ויצאו עליה. אבל היא ניסתה לא להתרגש הראש שלה היה כבר עמוס בגרויות, בייבי שבדרך, וכל ההתארגנות ללידה.
למשרד הפנים היא באה בסופו של דבר בשמלה לבנה פשוטה ונעימה, משהו קליל וטוב, והנה פה התחילה ה”מסיבה” האמיתית.
המשפחה בכלל לא ידעה שנועה החליטה להישאר עם שם המשפחה שלה. דור כן ידע, ולא הייתה לו בעיה עם זה. רק שאמא שלו, ברגע שגילו, פתחה עליי עיניים וצעקה בכל החדר:
מה? את לא רוצה לקחת את שם המשפחה שלנו?
נועה חייכה אליה ונעמדה בצד. היה ברור שמחר מחכה לה עוד פרק חתונה שנייה בקיבוץ של דור עם כל הצד שלו. היה ברור שצריך לשמור אנרגיה. הנישואים האלו? לא שרדו הרבה שנים. דור הסתבר כבעל בינוני ואב שלא ממש בעניינים כל שבת היה צמוד למחשב ולא ראה אף אחד ממטר. ברגע שנועה נשבר לה, ארזה תיק ונסעה.
אמא שלו ממש לא אהבה את זה, אבל נועה סוף סוף נשמה הייתה חופשייה באמת, והרגישה בפעם הראשונה מזה זמן ארוך, מאושרת.
