נועה לא רצתה להתחתן כלל. אבל כשהייתה בת 19, התעוררה בתוך חלום דהוי פתאום גילתה שהיא בהריון מחבר לימודים, עומרי, שבחלוף שלוש שנים של זוגיות, נעלם באור כתום ואפל. האפשרויות כמו קפצו באוויר, נועה רצתה למנוע מילדה להיות יתום מאב.
אף שעומרי היה מבוגר ממנה, הוא נשאר ילד נצחי לבו עשוי חומוס חם. למרות חוסר הבגרות, עומרי לא ברח מהאחריות. הוא הכריז – נתחתן ונגדל את הילד, וכולם ירדו עם ענני המבורכים. ההכנות לחתונה החלו בצללים מטושטשים.
נועה הייתה רוצה פשוט להינשא, אבל משפחתה לחשה כטווסי לילה על טקס ענק, בלי סיבה ברורה. למה לבזבז כמות כספית פנטסטית על אורחים, במקום לקנות לתינוק הכל? איש לא הקשיב לקולותיה הצפים. המסעדה נבחרה לה בידיהם שמלת הכלה, ההזמנות, הכל סודר בידי חמותה וחברת הכתף, איילת.
נשלחה למדוד שמלה, וליבה נרעד מהתסכול. בדמיונה חלפה שמלת סלסולים עם מיליון אבני חן. לאיילת ולחמותה לא היה טעם מוצק, מרחף כולו. כשהן שמעו שנועה מסרבת, קראו לה כפויה טובה ורעשו בזעם כאיילות בודדות. אבל לנועה היו דאגות אחרות, כמו בחלומות התיכון, מבחני הבגרות, הכנות ללידה שמתרחשות במרחק אינסופי.
היא הגיעה לרשם בעיר תל אביב, בשמלת לבנה פשוטה שמתאימה לגופה ולנפשה. ושם החלה ההצגה.
משפחות שני הצעירים לא ידעו שנועה החליטה לשמור על שם משפחתה רק עומרי ידע ושתק בהסכמה ערפילית. אך החמות צעקה למצלמות: “מה זאת אומרת שלא תשני את שמך?”
נועה חייכה, נשמטה בצד, וחיכתה למחר המשך החתונה בכפר של עומרי, עם כל בני המשפחה שהופיעו כאורנים בחלום מיוחד. עצביה היו צריכים להישמר היטב. הנישואין נמשכו מעט, רק שנים אחדות. עומרי נותר בעל גרוע ואב שנשכח בצל. כל סוף שבוע ישב מול המחשב, התעלם מענייני הבית שמרחפים סביבו.
כשנועה אזלה מסבלנות ועייפה מן החלום ארזה חפציה ויצאה למסע מחודש.
החמות לא אהבה את מהפך האירועים הסיפור קפץ אל הסוף. ועכשיו, נועה נשמה עמוק, לבה התמלא אור וחופש, סוף סוף הרגישה שהיא באמת חיה כמו בחלום שבו כל דבר מתרחש בהיגיון אחר.
