איך הבעל שלי בסתר מפרנס את אמא שלו, ולי אין במה להלביש את הילדה
אני ובעלי לא בדיוק מגדלים שקלים על עץ. משתדלים להסתדר, כל אחד עובד במה שהוא מצליח למצוא, אבל השכר? בואו נגיד שמי שמגדיר אותנו “בעלי אמצעים” כנראה התבלבל בעיר. יש לנו בת בת ארבע, ומי שמכיר יודע לגדל ילדה בימינו בישראל זה עסק יקר בריבוע. בקיצור, הכסף מגרד בנקודות הנכונות, ולפעמים גם את זה בקושי.
ועל זה נוסיף שבעלי החליט, בלי הרבה התחשבות, לעזור לאמא שלו בתשלומי השכירות שלה. כן, אותה חמוטל, חמותי הנמרצת. עכשיו תבינו, אנחנו בעצמנו גורדים את דמי השכירות של הדירה, וכמובן שצריך למצוא עוד כמה מאות שקלים לחמותי. חמוטל, יש לציין, במצב גופני שלא היה מבייש קצינה במילואים, הכי יכולה למצוא עבודה אפילו במזנון בעירייה. אבל כל פעם שמבקשים ממנה לשמור קצת על נכדתה, תמיד מוצאת תירוץ עייפה, הבריאות, מזל דגים בנסיגה, מה לא.
ואז יום אחד התגלה לי שחמוטל, עם כל התירוצים שלה, יצאה לחופשה, וזו לא הייתה שוב נסיעה לצימר בעפולה. לא ולא. טיול יקר, עם סלפי והרבה תמונות לוואטסאפ המשפחתי. בעלי כמובן עדכן אותי בעובדה רק כשהייתי צריכה לנסוע עד רמת אביב כדי להשקות לה את העציצים. לעציצים! בזמן הזה יכולתי לקחת משרה נוספת ולנסות לקנות לילדה סוף סוף חולצה בלי חור.
אבל כל זה כסף קטן לעומת מה שבאמת הפתיע אותי. פתאום חמוטל מופיעה עם תיקים יוקרתיים, שמלות מעוצבות, נעליים מחו”ל. התחלתי לתהות, מאיפה הכסף? הרי בעלי סיפר לי שאמא שלו מתקשה לשלם שכירות, אוכלת חומוס בלעדינו, ופתאום היא אחת שמתחפשת לבת-אצולה ברמת השרון. איזה עשיר מממן לה את הבילויים? אולי איזה דוד רחוק?
ואז יום אחד שמתי לב שבעלי סוחב תיק, כבד כמו אחרון המזוודות בנתב”ג. בזמן שהיה במקלחת, פתחתי אותו (לא התגאיתי, אבל המצב דחף אותי!), ומצאתי בפנים ציוד. אחד המחשבים היה של חברה שלי. למחרת, בעבודה, היא סיפרה לי שבעלי עושה תיקונים “על הדרך” ומרוויח יפה.
או! אז ככה הוא מסובב את הקופה! כששאלתי אותו לאן הולך הכסף, הודיע לי חגיגית: “כולו לאמא”.
אז לי ולילדה אין בגדים, אנחנו תופרות גרביים עם חוט תכלת בפעם הרביעית, אבל הוא קונה לאמא בתי-מלון ומותגים?
“זה הכסף שלי. איפה שבא לי, אני מבזבז”.
אין צורך להכביר מילים: שלחתי אותו ישר אליה. הוא כל-כך אוהב אותה שיגור שם ביחד. לא מתבקש?
