יש לי שני ילדים. כל ילד מאבא אחר. הבת שלי, תמר, הכי גדולה היום היא כבר בת 16. אבא של תמר משלם מזונות ומדבר איתה תמיד, לא מפספס יום הולדת או חופשה. למרות שהוא התחתן שוב ויש לו עוד שני ילדים, הוא לא שוכח את תמר.
הבן שלי, גיא, בן חמש, פחות בר מזל. לפני שנתיים, הבעל השני שלי חלה ובשלושה ימים פשוט ככה, פתאום נפטר בבית החולים. עד היום אני לא קולטת שהוא איננו. לפעמים אני בטוחה שעוד רגע הדלת תיפתח והוא יחייך אליי עם “בוקר טוב” כזה מרגיז וחמוד, ואז אני מתפרקת ובוכה כל היום.
מי שפשוט לא נתנה לי לקרוס הייתה אימא שלו, רויטל. גם לה היה קשה הוא היה הבן היחיד שלה אבל דבקנו אחת בשנייה. ביקרנו אחת את השנייה, דיברנו בטלפון בלי סוף, סיפרנו שוב ושוב סיפורים עליו. היה שלב אפילו שחשבנו פשוט לעבור לגור יחד, אבל בסוף רויטל התחרטה. שבע שנים גרנו בשכנות קרובה, הקשר היה פשוט מעולה. מבחינתי כמעט כמו חברה הכי טובה.
אני זוכרת שכשהייתי בהריון עם גיא, פתאום רויטל העלתה את עניין בדיקת האבהות. מתברר שראתה איזה סיפור בתוכנית בוקר, על גבר שגידל ילד עשר שנים ואז גילה שזה לא שלו. אמרתי לה מיד: “מי שמפחד שהילד שלו שיעשה טובה ויתגרש, שיהיה ‘אבא של שבת’.” רויטל אמרה שהיא סומכת עליי ושהיא מאמינה לי. הייתי בטוחה שכשגיא ייוולד היא תבקש בדיקה, אבל עברו השנים והיא לא הוציאה מילה על זה.
והנה, בקיץ האחרון, רויטל התחילה להרגיש מאוד לא טוב. עברנו חצי עיר מתל אביב לרמת גן כדי שיהיה לה קרוב אליי. חיפשנו דירה עם מתווך, מישהי שתהיה קרובה אבל לא תיכנס לי לסלון עם כפכפים.
ואז, לא נעים, היא שוב אומתה לבית החולים, והיינו צריכים תעודת פטירה מתיק הניירת לדירה החדשה. רויטל לא יכלה לקום, ואני הלכתי לחפש. הגעתי לארגז האקסלים המיתולוגי שלה לקט ניירות שנראה כמו משהו ממלחמת יום כיפור ופתאום אני רואה מסמך מסקרן. היה שם: תוצאה של בדיקת אמהות/סבתאות, מהמעבדה הגנטית. כשהבן שלי היה בן חודשיים, רויטל עשתה בדיקה בשושו לוודא שהיא באמת הסבתא.
נעלבתי! הכעס הרתיח לי את הדם. זאת אומרת, כל השנים היא פשוט לא האמינה לי?! כמובן שלא יכולתי לשתוק אמרתי לה הכול. עכשיו היא, מה לעשות, מתנצלת בלי סוף: “טיפשות, שטות, אני כל כך מצטערת” אבל הלב שלי לא מצליח להירגע. מרגישה שפשוט בגדו בי בשקט, כל כך הרבה שנים!
וחשבתי אולי די, אולי אני לא חייבת לעזור לה עכשיו, אחרי כל זה. אבל עמוק בפנים אני יודעת אם לא אני, אין לה אף אחד. אני לא מוכנה גם לפגוע בגיא ולמנוע ממנו את סבתא שלו. אז אני אמשיך לעזור, אבל חום ואמון כמו שהיה כבר לא יהיה. כמו שאומרים: פעם של אמון אל תבנה על זה חוזה שכירות!
