יש לי שני ילדים. הילדים שלי נולדו מבעלים שונים. הילדה הראשונה שלי היא בתי, שמה יעל. יעל בת 16 עכשיו. אבא של יעל משלם מזונות ותמיד שומר איתה על קשר. למרות שבעלי הראשון כבר נשוי בשנית ויש לו עוד שני ילדים מהנישואין החדשים, הוא לא שוכח את הבת שלנו.
לעומת זאת, הבן שלי, עומר, בן חמש, פחות בר מזל. לפני שנתיים, השני שלי חלה ובתוך שלושה ימים נפטר בבית החולים. הזמן עובר ואני עדיין לא מצליחה לעכל שהוא איננו. הרבה פעמים נדמה לי שהדלת תיפתח והוא ייכנס. יחייך אליי ויאחל לי יום טוב. ואז ביום כזה אני בוכה בלי הפסקה.
אמא של בעלי המנוח, רוחמה, הייתה לי משענת ותמיכה לכל אורך התקופה הזו. היה לה קשה לא פחות ממני בכל זאת, הוא היה הבן היחיד שלה. התקרבנו וחיזקנו זו את זו, התמודדנו יחד עם האבל הנורא. היינו מתקשרות הרבה אחת לשנייה ומבקרות אחת את השנייה. דיברנו בלי סוף על בעלי.
אפילו הייתה תקופה ששקלנו לגור יחד, אבל בסוף רוחמה שינתה את דעתה. גרנו יחד שבע שנים, ותמיד הייתה בינינו מערכת יחסים מצוינת. אפשר להגיד שהיינו חברות מאוד טובות.
אני זוכרת שכשהייתי בהיריון, רוחמה פתאום העלתה את נושא בדיקת האבהות. מסתבר שהיא ראתה איזה תוכנית בטלוויזיה שדיברו בה על גבר שגידל ילד של מישהי אחרת במשך שנים ורק בסוף גילה את האמת. אמרתי לה מיד שזה מאוד מעליב אותי בכלל לדבר על בדיקות כאלה.
“אם גבר מפקפק שזה הילד שלו, שיתגרש ויהפוך לאבא של סופי שבוע!”
רוחמה אמרה שהיא מבינה, והיא בטוחה שאני בהריון מהבן שלה. הייתי בטוחה שכשהילד יוולד רוחמה תלחץ לבדוק, אבל היא שתקה.
ואז, בקיץ האחרון, רוחמה נהייתה מאוד חולה ומצבה הידרדר מהר. החלטנו יחד שכדאי שתעבור לגור קרוב אליי. פנינו לסוכנת נדל”ן וחיפשנו לה דירה חדשה.
כשאושפזה שוב, היינו צריכים מסמך פטירה עבור הסוכנת. רוחמה לא יכלה להביא אותו, אז נסעתי לדירה שלה. התחלתי לחפש את המסמך בין התיקים שלה.
תוך כדי שאני מחפשת, מצאתי פתאום מסמך מסקרן תוצאה של בדיקת סבתאות שנעשתה כשהעומר היה בן חודשיים בלבד, שמראה חד-משמעית שרוחמה היא הסבתא של עומר.
מאוד התעצבנתי כשמצאתי את המסמך הזה. מסתבר שכל השנים האלו רוחמה בעצם לא האמינה לי! לא שתקתי וסיפרתי לה שמצאתי הכל. היום היא מתנצלת ואומרת שהיא מתחרטת על הטיפשות שלה. אבל קשה לי להרפות. אני מרגישה בגידה, אחרי כל השנים האלו שאף מילה לא נאמרה.
מצד אחד, לא מתחשק לי להמשיך לעזור לרוחמה בכל זאת נפגעתי עמוקות. מצד שני, אני יודעת שאין לה אף אחד אחר בעולם.
אני לא רוצה לקחת לעומר את הסבתא שלו, ולכן אמשיך לעזור לה. אבל את החום והאמון שהיו בינינו זה כבר לא יהיה אותו הדבר…
