אני אב לשני ילדים. לשניים יש אבות שונים. הבת הגדולה שלי, עדי, כבר בת 16. לאביה, דניאל, יש קשר צמוד איתה והוא ממשיך לשלם מזונות וקיים בחיי הבת שלי. למרות שדניאל התחתן מחדש ויש לו עוד שני ילדים מהנישואין השניים, הוא לא שוכח את עדי שלנו.
הבן שלי, לעומת זאת, פחות בר מזל. לפני שנתיים, עמרי, בעלי השני, חלה פתאום ובתוך שלושה ימים נפטר בבית החולים. עבר מאז זמן, ועדיין קשה לי להאמין שהוא איננו. אני לא אחת חושב לעצמי שדלת הבית תיפתח, והוא ייכנס פנימה, יחייך ויאחל לי יום טוב. אז אני בוכה כל היום.
בכל התקופה הזו, הייתי מאד קרוב לאמא של עמרי, זהבה. היה לה קשה לא פחות מאשר לי, הרי עמרי היה הבן היחיד שלה. יחד חיזקנו אחד את השני, עברנו יחד את התקופה הנוראית הזו. היינו בקשר טלפוני תמידי, נפגשנו לעיתים קרובות ודיברנו בלי סוף על עמרי.
לאורך השנים, אפילו חשבנו לעבור לגור יחד, אך זהבה חזרה בה במהרה. וכך חלפו שבע שנים. תמיד הייתה לי עם זהבה מערכת יחסים נהדרת אפשר לומר שהיינו כמו חברות קרובות.
אני זוכר שבתקופת ההריון שלי עם עמרי, זהבה זרקה הערה על בדיקת אבהות בכלל לא ברור לי למה. היא אמרה שראתה בטלוויזיה תוכנית שמישהו גידל שנים ילד שלא היה שלו, ורק מאוחר גילה את האמת. אומר מיד אמרתי לה שזה שטויות.
“אם גבר מפקפק באבהות שלו, הוא לא יטפל בילד באמת ויהיה רק ‘אבא של שבת’.”
זהבה אמרה שהיא בטוחה שההריון שלי הוא מעמרי. עם הידיעה שבקרוב יהיה לי תינוק, הייתי כמעט בטוח שהיא תרצה בדיקת אבהות אבל זהבה שמרה על שקט.
השנה, בקיץ, זהבה חלתה והמצב הבריאותי שלה הידרדר בפתע פתאום. החלטתי שעליה לגור קרוב אליי. פניתי לסוכן נדל”ן כדי למצוא לה דירה חדשה, ורציתי לקנות לה מקום מגורים.
אחר-כך היא אושפזה ונזקקתי לתעודת הפטירה של בעלה בשביל העסקה או סידור כלשהו מול הסוכן. זהבה לא יכלה לעזור, אז הלכתי לדירה שלה לחפש את המסמך בתיק המסמכים.
במהלך החיפוש, מצאתי מסמך מעניין. בדיקת אבהות. התברר שכשבני היה בן חודשיים בלבד, זהבה ערכה בדיקת אבהות שאישרה שהוא בנו של עמרי.
הרגשתי זעם. פתאום ידעתי שזהבה מעולם לא בטחה בי! לא שתקתי, וסיפרתי לה שאני יודע הכול. עכשיו היא מתחננת על הסליחה ואומרת שהיא מתביישת במה שעשתה. אבל אני מתקשה להירגע; מרגיש כאילו בגדה בי בשתיקתה במשך כל השנים.
התחושות שלי מול זהבה השתנו. לא מתחשק לי להגיש לה עזרה. ובכל זאת אני מבין שאין לה אף אחד היא לבד בעולם.
אני לא רוצה למנוע מהבן שלי את הסבתא שלו, לכן אמשיך לעזור לה. אולם הידידות והאמון שהיו בינינו לא יחזרו לעולם.
בסוף היום למדתי שהאמון בין אנשים הוא הדבר הכי יקר, ואם הוא נשבר קשה להחזיר אותו.
