אחי הזמין אותנו ליום ההולדת, אבל אשתו עשתה סצנה
אחי נתנאל התחתן לפני שש שנים. מאז, לא אני ולא ההורים שלנו דרכו שוב בבית שלו. כל החגים, ימי הולדת ומפגשים משפחתיים תמיד מתקיימים אצל ההורים בבית הגדול שלהם בפאתי תל אביב. אמא מבשלת כמויות עצומות של אוכל, עורכת את השולחן ואז גם אורזת קופסאות פלסטיק מלאות בקציצות וסלטים ביתיים בשביל נתנאל ואשתו, נועה.
כשנתנאל התחתן, כמה חודשים אחרי היה יום הולדת לנועה. אמא, נלהבת, החליטה לארגן הפתעה: קנינו עוגה, בחרנו מתנה יפה ותכננו להגיע לביקור. אמא התקשרה לנועה כדי להודיע, אבל היא ענתה בצורה קרה והסבירה שאין לה תוכניות לחגוג. אמא, שלא ויתרה, התעקשה: “נבוא רק לשנייה, נשתה כוס תה ונאכל חתיכת עוגה! לא צריך להכין כלום, נועה יקירה!”
בסוף נסענו בכל זאת. אבל במקום קבלת פנים חמה, חיכתה לנו הלם: נועה יצאה אלינו ברחוב, מלמלה משהו על “דירה לא מסודרת” וסירבה לתת לנו להיכנס פנימה. המומים, מסרנו לה את העוגה והמתנה כבר בחדר המדרגות וחזרנו הביתה. מאז, אמא מארחת את כל האירועים אצלה, ואנחנו מנסים לשכוח את התקרית המביכה הזאת.
נועה אמרה להורים שלנו פעם בפה מלא: “לכם יש בית גדול, יש מקום לאורחים! אנחנו גרים בדירת חדר, איך נארח את כולם?”
הייתי צריכה להתאפק כדי לא להתפרץ. אי אפשר לארח בדירה קטנה לפחות את החותנים ואת האחות של הבעל? אלה לא המונים, רק שלושה אנשים! אבל שתקנו, כדי לשמור על השלום.
עכשיו נועה בחודש החמישי להריונה. זה יהיה הנכד הראשון של ההורים שלנו, ואמא כמובן במתח מהתרגשות. היא מתקשרת לנתנאל כל הזמן, שואלת איך נועה מרגישה, אם היא צריכה עזרה. אבל לא מזמן גילינו שנועה עזבה את העבודה כבר בתחילת ההריון. אמא נכנסה לפאניקה: “היא לא מרגישה טוב? היא צריכה עזרה?”
נתנאל הרגיע אותה: לנועה הכל בסדר, היא פשוט רוצה “להתפנק”. היינו מבולבלים. נתנאל ונועה תמיד חיו ברמה גבוהה: מסעדות, טיולים, בגדים יקרים. אין להם משכנתא הדירה עברה אליהם מסבתא של נועה אז הם בזבזו את כל הכסף על מותרות. אבל מאז שנועה הפסיקה לעבוד, ההכנסות שלהם צנחו, והחיים שהיו רגילים אליהם עומדים בסכנה. נתנאל ניסה להסביר לה שצריך לחסוך, אבל נראה שהיא לא מוכנה לוותר על הלוקסוס.
נועה הודתה לנתנאל שהיא עזבה את העבודה כי פחדה “לתפוס משהו בעבודה”. ההתנהגות הזהירה שלה מובנת, אבל התקציב שלהם נמתח עד הקצה בזמן שהיא ממשיכה לדרוש את רמת החיים הקודמת. ואז, בתוך כל השינויים האלה, נתנאל פתאום הזמין אותנו אליו הביתה ליום ההולדת שלו! אנחנו וההורים היינו בהלם. אבא אפילו צחק: “סוף סוף נגלה אם הכלה שלי יודעת לבשל?”
אמא התרגשה וציפתה לערב נעים. התקשרתי לנועה כדי לברר פרטים, אבל במקום שיחה נורמלית, קיבלתי התקף היסטרי. נועה בכתה בטלפון והסבירה שהיא לא רוצה לראות אותנו אצלם: “אני צריכה לנקות את הדירה, להכין אוכל! אני בהריון, זה יותר מדי בשבילי!”
ניסיתי להרגיע אותה: “נו נועה, לא חייבים משהו מסובך. תבשלי תפוחי אדמה, תכיני סלט, תצלי עוף וזהו. אנחנו נביא את העוגה. זה רק ארוחת ערב לחמישה אנשים. מה הבעיה?”
אפילו הצעתי להזמין אוכל כדי לחסוך לה את העבודה. אבל נועה המשיכה לרטון שהיא עדיין צריכה לנגב רצפות ולסדר. איבדתי את הסבלנות: “נו נועה, זו דירת חדר! ניקיון זה באמת משימה בלתי אפשרית? אתם מנקים רק כשמגיעים אורחים?”
בסוף נתתי אולטימטום: “אם את באמת לא רוצה לראות אותנו, לא נבוא. נברך את נתנאל בטלפון, וזהו.”
סיפרתי לאמא, והיא הסכימה איתי. כשהסברנו לנתנאל את המצב, הוא התפוצץ: “נועה לא עובדת, היא יושבת בבית כל היום! היא לא יכולה לפחות לארגן ארוחת ערב ולנקות את הבית? אתם באים בכל מקרה! אין לנו כסף למשלוחים או למנקה, אז שהיא תטפל בזה בעצמה!”
המילים שלו נתלו באוויר כמו ענן סערה. בסוף התווכחנו כולנו. החשק להגיע ליום ההולדת של נתנאל נעלם לגמרי אצלנו ואצל ההורים. לסבול את הפרצוף העצבני של נועה, מתנשפת ומגלגלת עיניים זה ממש לא כיף. אנחנו לא רוצים להרגיש לא רצויים בבית של האח והבן שלנו.
אבל באותו זמן, הלב נקרע לנו מלפגוע בנתנאל. הוא כל כך מתרגש ליום הזה, רוצה סוף סוף לאסוף את המשפחה אצלו! איך אפשר פשוט לא לבוא? זה היום שלו, והוא לא אשם במצבי הרוח של אשתו. אנחנו עומדים בפני הבחירה: לבלוע את הכעס וללכת עם הסיכון לקלקל את הערב או לבטל ולשבור לו את הלב. המצב נראה חסר מוצא, וכל צעד מושך אותנו עמוק יותר לתוך הסכסוך המשפחתי הזה. מה עושים כשהאהבה לאח נתקלת בשנאה לאשתו? אין לנו תשובה, אבל השעון מתקתק, וההחלטה חייבת להתקבל.
