אומרים שהציפייה לאירוע הרבה פעמים מתוקה יותר מהאירוע עצמו. במקרה של נעמה, ההמתנה נמשכה כמעט ארבעה חודשים והפכה לסוג של סדרת רשת עם פרקים יומיומיים.
בתקופה הזאת היא למדה לזהות את ההעדפות של איתי עד הפרטים הכי קטנים, קלטה את השמות של החברים שלו מהילדות, ואפילו כבר לא הופתעה כשסיים כל בוקר טוב בוואטסאפ עם שלוש נקודות.
נעמה הייתה בת ארבעים וחמש הגיל שבו יוצאים לדייט לא עם רעד בברכיים, אלא עם סקרנות צינית של חוקר. נראה איזה דג יעלה הפעם ברשת, חשבה כשהתארגנה.
היא הייתה מסוג הנשים שמצליחות להלביש סוודר פשוט כאילו זה גלימת מלוכה, ויש לה את אותה הומור עצמי שמנטרל כל מבוכה.
איתי, שחגג לא מזמן חמישים ושתיים, הרגיש בהתכתבות כמו אדם רציני, שקול, עם קורטוב של ציניות בעיקר, היה נראה אמין, ומזה היא התרשמה.
בגיל שלנו, נעמה, כתב לילה אחד, כבר לא מחפשים זיקוקים, אלא חום. חשוב לי להיות עם אישה שמבינה אותי בלי מילים.
אם בלי מילים אז בלי מילים, הרהרה נעמה תוך שהיא מדגישה את הריסים. רק שלא יהיה צורך לברוח מהמילים שכן יאמרו.
הפגישה נקבעה בבית קפה קטן ברחוב דיזנגוף בתל אביב, עם אור רך וריח של קינמון. נעמה הגיעה בזמן מסודרת, בטוחה, מצפה לערב נחמד. היא נראתה מעולה.
איתי הגיע אחרי חמש דקות. במציאות היה מעט נמוך יותר מהתמונות, והמבט שלו היה כזה כאילו גילה עכשיו טעות רצינית בדוח כספים.
התיישב מולה, חייך קצרות וברך לשלום.
לא מחמאה, לא שמחה לראות אותך.
איתי סקר את נעמה בעיון כאילו בפיקוח, ואז הציע להזמין קפה עם קינוח בזה סיכמו.
נעמה, פתח בטון של מורה מכין לישיבת צוות, חשבתי הרבה על ההתכתבות שלנו. כמעט ארבעה חודשים. וכשאני רואה אותך עכשיו, חשוב לי להצהיר על מספר דברים. יש לי אלייך חמש טענות.
משהו בה נפל זה היה בדיוק הרגע שבו מצב הרוח מתפצל לא חלום אלא מציאות. נעמה נשענה על היד ואמרה:
חמש טענות? מעניין. אני מקשיב.
איתי לא הבין את הציניות והתחיל עם האצבע הראשונה:
בתמונה שלך בשמלה כחולה, הגוף שלך נראה אחרת. עכשיו אני רואה שאת… יותר מודגשת. זה יכול להטעות. בגילנו חשוב שתהיי כנה יותר.
נעמה חייכה בלב. מודגשת זה כבר עדיף מאשר מונומנטלית.
הטענה השניה: מהירות התגובה
לפעמים את עונה לאט מדי. לדוגמה, לפני שלושה שבועות כתבתי ב-14:15, ענית רק ב-16:40. גברים לא אוהבים להמתין, זה חוסר כבוד.
נדמה לי שהייתי בישיבה אז… התחילה לומר, אך איתי כבר המשיך.
הטענה שלישית: המקום
למה אנחנו כאן? המקום הזה יוקרתי מדי. הצעתי בית קפה פשוט. הבחירה שלך מראה נטייה לצריכה מוחצנת.
נעמה הסתכלה על הלטה והרגישה דחף לשפוך אותו על ראשו אך הסקרנות ניצחה.
הטענה הרביעית: הלבוש
למה השמלה הזאת? באנו לסתם קפה בצהרי היום. זה מוגזם, גם התכשיטים מיותרים. אישה צריכה למשוך בעומק, לא בניצוץ. בגיל שלי מחפש תוכן, לא חלון ראווה.
הטענה החמישית: עצמאות
את בחרת לבד את המקום, מדברת הרבה על אני. את לא נותנת לגבר להרגיש גבר. אני צריך אישה שמבקשת עצה, לא מפגינה עצמאות. אם תמשיכי איתי, תאלצי לשנות את הגישה.
הוא סיים והחזיק את הידיים על החזה, חיכה להודיה או חרטה על כנותו.
נעמה הסתכלה עליו וחשה פתאום: כל ארבעת חודשים של כתיבה היו רק מסכה נוחה לאדם פדנטי ומניפולטיבי. הוא לא מחפש חום הוא מחפש כלי להזין את האגו.
תשמע, איתי, אמרה ברוגע, כמעט עם חום, גם אני עשיתי ניתוח קצר. לי הספיקו חמש דקות.
איזה ניתוח? צמצם את עיניו.
אתה דמות נדירה. עברת את כל העיר כדי להגיש חשבון לאישה שאתה פוגש לראשונה על הטעם שלה, המראה ועל הזכות להיות היא עצמה. זה רמה גבוהה של ביטחון עצמי.
איתי קימט מצח:
אני פשוט מדבר בכנות.
לא, הנידה נעמה בראשה, אתה לא כן, אתה פשוט לא מאושר. אתה מנסה למדוד עולם לפי סרגל עקום. התמונות שלי לא מתאימות לך? לך למוזיאון שם התצוגה קבועה. איטיות התשובות שלי מפריעה? תקנה טמאגוֹצי. השמלה? לא לבשתי אותה בשבילך, אלא בשבילי.
היא קמה, סידרה את התיק, הסתכלה עליו בשלווה:
ובסיום אם האגו שלך מתנהל על בסיס האני, אתה צריך לא רומן, אלא שיקום. בגיל ארבעים וחמש אני מעריך את הזמן שלי מדי מכדי לבזבז אותו על אדם שמתחיל את ההיכרות ברשימת חוסרים.
לאן את הולכת? מה עם הקפה? פלט איתי.
אתה תשלים את הקפה לבד. זה יחסוך לך משאבים. ולפני שאסיים אם רוצה שמישהו יסתכל לך בפה, קבע תור לרופא שיניים.
בבית, נעמה מיד חסמה את איתי בכל הפלטפורמות. בגילה, נוחות היא לא רק שמיכה ושקט בבית, אלא גם טלפון בלי אנשים שמנסים לסחוט אותך לתוך מסגרת עקומה.
ומה אתם אומרים זה היה פלירט לא מוצלח או הצגה שאפילו תיאטרון הבימה היה מתקנא בה? האם יש טעם להמשיך קשר שמתחיל בביקורת על מי שאתה?
