27 בסיוון תשפ”ד
היום אני מרגיש צורך לכתוב ולפרוק הכל, אולי כך אצליח לעשות לעצמי סדר בראש. בשנים האחרונות הייתי רווק. אפילו אחי הצעיר התחתן והביא ילדים, ואני נשארתי לבד. כל המשפחה לא הפסיקה להציק “נו, מתי החתונה? רוצים לרקוד אצלך!” וגם אני, לעצמי, כבר השתוקקתי לפתוח דף חדש. בגיל 34 החלטתי שמספיק הגיע זמן לשנות.
בליל חמישי אחד יצאתי עם חברים לבר תל-אביבי, ופתאום זיהיתי קולגה ממקום העבודה. הוא היה שם עם מישהי, דיברנו קליל ומצאנו חן אחד בעיני השנייה.
איזה כיף לראות אותך, מה מביא אותך?
ערב טוב, עומר. חברה שלי הגיעה לבקר מירושלים. אמרנו נצא נשתחרר קצת.
תכיר בין כולם!
זאת תמר.
ברוכה הבאה, תמר. אני עומר.
שמחה להכיר. אולי נהיה חברים?
אני בעד.
היא הייתה חיננית, שקטה, בוגרת ועם זאת חמודה. כל שילוב בדיוק כמו שצריך תמר כבשה אותי. אחרי שעה של שיחה הבנתי שהיא האחת שלי. באמצע לגלות שתמר אמא, שיש לה בת בשם עדן שלומדת בבית ספר. לא התלהבתי מיליון, אבל כשחשבתי שוב, לא ראיתי בזה פסול.
עברנו לגור יחד, והכל התגלגל יפה. עדן כל הזמן עסוקה בביה”ס, חוגים, שיעורי מוזיקה. בקיץ תמר שלחה אותה לסבתא בגדרה.
תמר לא עבדה, הייתה בטוחה שאני מרוויח מספיק לשנינו. בהתחלה זרמתי, הסכמתי לפרנס, עד שהתחלתי לשים לב שהדרישות שלה עולות כל הזמן לא בשביל אוכל או חשבונות, אלא בעבור החוגים והקורסים של עדן.
“עומר, צריך עוד כסף בשביל עוד שיעורים לעדן. אפשר להגדיל החודש?”
“תמר, אני רוצה שהילדה תתפתח אין בעיה.”
אבל העלויות קפצו בלי הפסקה. באמת שמרתי על קור רוח, אבל בסוף נגמרה לי הסבלנות. שיתפתי את תמר במה שמציק לי.
“תמר, המורה התקשרה אתמול? יש טיול?”
“כן. אני רוצה שעדן תיסע, אבל צריך תשלום לא קטן, ולא יפה שהיא תישאר מאחור. כולם משלמים, מחכים רק לנו.”
“תמר, די כבר עם ההוצאות האלה. למה אבא של עדן לא משתתף בכלל?”
“ידעת שיש לי ילדה. הסכמת לזה. אם היית קמצן, לא היית מתחיל קשר. אני בשוק ממך!”
תמר נשברה, בכתה ונעלה עצמה בחדר. מיד הרגשתי אשם, ביקשתי סליחה ונתתי לה את הכסף, אך נשאר בי טעם מר. לא הצלחתי להבין למה אבא של עדן לא משתתף בעלויות? ניסיתי שוב והתעמתתי איתה.
“תמר, סליחה שלא רציתי לריב, אבל למה הגרוש שלך לא עוזר עם עדן?”
“אני לא רוצה ממנו שקל, לא צריכה נדבות.”
“זה לא מסתדר לי. אני זר למשפחה אמור לממן את עדן, בזמן שמי שהביא אותה לעולם מתעלם? איך זה תקין?”
“אתה קורא לעצמך זר? ואני חשבתי שעדן כבר כמו הבת שלך. טעיתי בך.”
“אל תזרקי עלי האשמות, גם אני יכול להאשים.”
“זכותך. לא אפנה לגרוש שלי. לא תיתן לי כסף? אני לבד אפרנס. לא נתחנן לפני אף אחד. קשה לך אולי תפרד ממני.”
“למה את מתעצבנת? בואי נדבר, נקבל החלטה יחד.”
“אני לא רוצה החלטות. הולכת לישון. תסתדר בסלון. לא מדברת.”
ישנתי על הספה, התהפכתי כל הלילה, חושב תמר גאה מדי, ואני מנסה להיות אבא למישהי שאינה שלי. וכשהיא תגדל רק יגדלו גם ההוצאות והבעיות. אבא שלה חי בנחת, מצלם תמונות עם רכב חדש ובגדים יקרים חוסר אכפתיות מוחלט. ברור לי שאם תמר רק תבקש הוא יכול לעזור, אבל היא מתעקשת מהכבוד. החלטתי שאולי צריך לפגוש אותו פנים אל פנים.
