מאז שאבי נפטר והלך לעולמו, אחי החליט שאני צריך לקחת על עצמי את הכל, מבלי לשאול שאלות. אחרי ההלוויה, הניח אחי את מפתחות הדירה של אבא על השולחן מולי. אמא ישבה על הספה בדממה. אני החזקתי תיק מלא מסמכים ולא הבנתי מתי הפכתי לאדם שצריך להכריע בכל דבר.
אבא שלי נפטר פתאום, ללא זמן לדיבורים, הסכמות או חלוקת אחריות. אחי חי בתל אביב, בדירה שאינה רחוקה מהבית של ההורים, תמיד טען שיש לו עבודה תובענית. גם אני עובד במשרד רואי חשבון, עם לוחות זמנים ולחצים אך זה לא היה חשוב.
כבר ביום השלישי אמר אחי, שאני מסודר יותר, רגוע יותר, ושיש לי כישרון בסידור עניינים. כך התחילו הימים שלי בין משרדי ממשלה: מעבירה העתק, מציגה מקור, אוספת תעודות, עומדת בתור עם מספר ביד. אחי התקשר רק כדי לבדוק שהכול בסדר. כמעט לעולם לא ליווה אותי.
בערבים, כשסידרתי את ארון הבגדים של אבא, אמא פרצה בבכי. אני קיפלתי חולצות, אחת אחת, והנחתי קופסא. אחי אמר שהוא לא מסוגל להיכנס לחדר של אבא, שהוא לא יכול להתמודד. גם אני ישבתי בערבים בחושך, אבל למחרת קמתי והמשכתי.
הגיעה העת להחליט מה יקרה עם הדירה של אבא. אחי טען שכדאי למכור, שיהיה קל לכולם, ושזה לא יכביד על אף אחד. שאלתי איפה אמא תגור. אמר שאמא יכולה לעבור אלי, הרי יש לי דירה גדולה יותר. אמא הסתכלה על הרצפה ושתקה.
אז הבנתי שאחי כבר החליט, לא שאל אותנו. כשישבנו לדון בפרטים, הוא דיבר על מחירים, מתווכים, זמנים. אני דיברתי על איך אמא קמה בלילה ומחפשת את אבא. אחי נאנח ואמר: “צריך להיות ענייניים.” המילה הזו נשארה להדהד לי בראש.
אני ענייני. אני משלם חשבונות בזמן, מתכנן תקציב. ועדיין, לא מסוגל לראות את אמא כחלק מהחישוב. כעבור כמה ימים אחי הביא הסכם עם מתווך, הניח אותו על שולחן המטבח והגיש לי עט. שאלתי אם דיבר עם אמא. הוא אמר שאין לה כוחות להתמודד עם זה.
הסתכלתי על אמא, היא אחזה בקצה המפה חזק. דחפתי את ההסכם בחזרה לאחי. אמרתי שלא אחתום עד שאמא תגיד מה היא רוצה. אחי התרגז טען שאני תמיד עושה דברים מסובכים. לא הגבתי, רק חזרתי והדגשתי שזה הבית של אבא ושל אמא.
מאותו ערב, אחי הפסיק להתקשר מדי יום. הוא שולח הודעות קצרות, על חשבונות ותאריכים. אמא נשארה אצלי זמנית. בוקר אני מכין קפה ושם את הספל לידה. היא יושבת שעות מול החלון.
הדירה של אבא עדיין לא נמכרה. אני ממשיך לשלם על חשמל ומים, כדי שלא ינתקו אותם. לפעמים אני תוהה אם אחי רואה בי באמת אח או פשוט מי שצריך לשאת את העומס עבורו.
אני לא רוצה להיכנס למריבות עם אחי, אבל גם לא רוצה לפגוע באמא שלי. בין שניהם, אני עומד עם תיק המסמכים וההרגשה שאם אשתוק, הכול ייקבע בלעדי.
האם אני עושה נכון בכך שאני עוצר את המכירה למרות שזה יוצר מתח ביני לבין אחי? למדתי שאין חשבון בעולם שיכול להחשיב את מה שחשוב באמת: הבית והלב של אמא שלי.
