אורלי, לאן את מתכוונת? שאלתי בתמיהה כששמתי לב שהיא מתכוננת ללכת למיטה.
למיטה, ולא מה? ענתה ברוחב רוח, עייפה.
רוצה לשטוף את הכלים? הוצאתי את מקלתי.
כל האורחים כבר הלכו. החג היה שמח ורועש. בבית נותרה רק אימא שלי, והיא כבר נכנעה לשינה. אורלי ארזה את השאריות במכולות, זרקה את הכלים לכיור והחליטה שזה מספיק. אני לא הסכמתי.
את תשטפי מחר! או שתשטוף בעצמך אם תרצי!
אורלי, האימא שלי כאן לאורחים. אני אפילו מפחדת לראות את פניה אם תראה את כל השולחן המלא בבקבוקים מחר בבוקר!
זה לא עניין של כלים, האמת היא שהחג היה מוצלח. היה לנו זמן לשבת, לרקוד אפילו! עכשיו אני מתגעגע לשינה. בבקשה אל תדאגי לי ראש. מחר אשפשף הכל, היום אין לי כוח.
את בטוחה?
תדמייני! בזמן שאת מתרגעת, אני נגמרתי לנקות את כל הבית, לבשל לאוכל לכל חבורה, ולקשט את עץ החסד. תודה שלילדה שלנו עזרה. את אפילו הבטחת לחזור הביתה מוקדם ולעזור.
לא הספקתי, המכונית קיבלה בעיה. הסברתי לך!
אז אני אומרת, תתבשל לי בבקשה, אני רוצה רק לישון! אתה יודע איפה הספוג והדטרגנט, אז תעשה את העבודה. אני אלך לישון!
לא המשכתי להתווכח, הלכתי למיטה. עייפה לגמרי, רציתי רק להתרפא על הכרית ולסגור עיניים.
שקועתי כמה דקות בגלישה באינטרנט, ולא הלכתי לשטוף. השינה הייתה מרובת תלונות. חששתי שיום מחרי האימא תתלונן עליי, אבל באותו זמן לא רציתי לעסוק במטבח.
הקמנו את היום הראשון של השנה מאוחר, אחרי שהשכבתי סביב ארבע. רות כהן, אימא של האורחים, נרקדה כך הרבה אתמול שהיא ישנה יותר מאיתנו.
הייתי הראשון מבוגרים שקם, אבל במקום לתפוס מטלית, הכנתי לעצמי קפה והתחלתי לקרוא סיפור באינטרנט. תמיד מתחילים כך את הבוקר ולא מתפשרים על הפינוק.
הקפה מילא את המטבח בריח.
בוקר טוב! קראתי, מביט לכלים בכיור. עדיין לא שטפת?
בוקר טוב גם לך, שמש! חייך אורלי, מביאה שני כוסות קפה מהקופסה. אם אתה רוצה קפה, קח לעצמך, הכנתי לשניים. בטחינה על הכיריים.
מילאתי את הקוס ושתיתי, ואז נזכרתי שהעוגה של אתמול לא נטעמת.
רוצה קובייה? הצעתי.
לא, ארוחה של פחמימות מהירות זה חטא. אכלתי מספיק אתמול, שני ימים של חיסכון במאכלים. בתיאבון, אריה הראלי שלי! חייך אני, מצביע על הבטן הקטנה שמזדקפת מהחולצה של האורח.
חח, אחרי זה אני אלך לחדר כושר!
כמובן, תן לעצמך זמן. זה שלך.
סיימתי לשתות הקפה, קיספתי את העוגה, והמצב שלי השתפר.
הילדה שלנו קמה? שאלתי על בתנו.
היא קמה, אכלה קוואקר עם חלב וחזרה לישון, כנראה. לא ראיתי אותה אבל שמתי לב למרקם שלה.
האם נכנסה למטבח השקטה אימא של אורלי. הרגשתי מתח מכיוון שציפיתי לריב, אבל היא הפתיעה אותי.
אלוהים, כמה חלמתי לראות תמונה כזו! היא חייכה, רות כהן.
מה זאת אומרת? קלטתי מבולבל.
אם היית יודע כמה זה נורא לשטוף כלים אחרי ראש השנה או חג אחר. זה כאב בלתי נסבל! כמה שמחה שאני לא כמוחך!
למה? חשבתי שזה יכעיס אותך!
שטויות! המוח שלך, כמו של אבא, תמיד דרש לשטוף את הכלים בערב, בדיוק כשאני צריכה לשטוף. נלחמנו כמה פעמים על זה. בסוף ויתרתי ושטפתי לפני השינה, שונא אותו בשקט.
האב שלנו הלך לפני חמש שנים משבר הלב. האמא שלנו כבר נזכרה בזמן הזה, אבל היום היא מדברת במילים משונות. חשבתי שהיא תמיד הייתה היוזמת לניקיון בבית, אך לפי דבריה זה לא כך.
אמא, את רצינית?
כמובן! אבא היה חובב ניקיון קיצוני. זה היה מציק לי, אבל היו לו תכונות טובות שהיו משאירות אותי סובלת. לפעמים היה צורך לשמור על הבית נקי עד רמת נירוסטה. אולי זה למה הוא הלך מוקדם כי הוא היה מתמקד בדברים שלא חשובים באמת.
את מגזימה, אמא!
אורלי לא השתתפה בשיחה, היא שקעה בקריאה ולא שמעה הרבה.
לא, בנו, אני חושבת כך. גיאורג היה תדיר דואג לדברים חסרי משמעות. חבל לו. ניסיתי להסביר לו, אבל הוא גדל כך. אתה זוכר את סבתא שלך? היא הייתה חובבת ניקיון קיצוני. אולי זה השפיע עליו.
מה? התפלאה אורלי, הרימה את מבטה מהטלפון.
יפה, שמרת את הכלים למחרת! תמיד חלמתי כך. ואתה, מאטון, יפה שלא מתערב בקטטות חפוזות!
נכון, לא מתערב! חייכה אורלי, נזכרת בשיחה של אתמול, ולא רצתה להפריע לאמא של האישה.
אני חושבת כך! חייכה רות, מכינה לעצמה תה. האישה עובדת קשה, מכינה לחג, והגבר רק מסייע במטלות הבית. לעיתים לא, ולכן צריך לתת לו את המשימה הקשה ביותר!
איזו משימה? שאלתי בניחוח של תחושה שהאמא מתכוונת למשהו.
הכי מרגיז! חייכה היא והצביעה לכיור. בואי, לוניק, נצפה בטלוויזיה ונבדוק את התמונות של אתמול. הרבה צילומים! והמאטון שלנו כבר סיים קפה, אז תשטוף אתה!
אני תומך! מאטון, יש לך אם נפלאה! חייכה אורלי באופן משכנע והרימה את כוס הקפה שנשארה קרה.
יצאנו יחד מהמטבח, משאירים את מאטון לבדו. הוא הביט בכיור המלא וקימצם.
למה בכלל התחילתי את השיחה הזאת! קילל את עצמו והפעל את ברז המים.
אם היינו שניים, הוא היה ממציא תחפושות, אבל מול האמא אין תנאי. כך נולדה בת זוגנו המסורת הצעירה דבר שהיא אוהבת, ואני לא.
חיים אינם תמיד הוגנים!
