בכאב וזעם שעמדו באוויר, ביקשתי הפצרתי אבל אמא לא נכנעה. היא דחפה את כל חפציי במהירות לתרמיל, זרקה לי כמה שטרות של שקלים והורתה לי לעזוב את הבית. המשפחה שלי נראתה פעם רגילה, כמו בכל בית ישראלי טיפוסי: אימא, אבא, ואני בת יחידה, יחד עם סבא שלי, שמעון. ההורים שלי חיו טוב, עד שהכול התהפך.
יום אחד, אמא הפסיקה לדאוג לעצמה, ואבא מצא מישהי אחרת. האישה החדשה, הרבה יותר צעירה ממנו, נכנסה להריון מאבא וזה היה הקש ששבר את אמא. היא לא יכלה לסלוח על הבגידה, והוא עזב בשביל אותה אהובה.
לכל אחד מההורים שלי היה ברור שמגיע לו אושר, אבל לא היה להם מקום בשבילי בתוך החיים החדשים שלהם. הייתי בכיתה ח’, ואמא הביאה הביתה גבר צעיר מאוד. מחיתי, ניסיתי להתנגד, ואז נשאבתי לחבורה בעייתית: התחלתי לשתות, גזרתי את שיערי קצר וקיבל צבע ורוד בוהק. אמא לא טרחה לשים לב או להתערב. כך המשכתי להתדרדר.
סיימתי את כיתה י’, ובעקבות ריב נוסף, אמא הניחה שוב את התיק שלי בדלת. היא אמרה בקור: “תשמעי, את כבר בחורה בוגרת. כמו שאני רוצה אושר, כמו שאבא שלך חיפש, תארזי ותמצאי אצל אבא שלך בית!”
לא נותר לי אלא להתחנן שתסלח לי, אבל היא התעלמה מדמעותיי והשליכה אותי החוצה עם התרמיל. כשהגעתי לבית של אבא, הוא סגר בפניי את הדלת בטון קשה: “הדירה שייכת לאשתי, והיא לא רוצה שתהיי כאן. תחזרי לאמא, תסדרי איתה עניינים,” ואז הדלת נסגרה ולא הצלחתי להוציא מילה.
לא היה לי לאן ללכת. קניתי כרטיס רכבת בעד כמה מאות שקלים, והגעתי לעיר קטנה בצפון הנגב. שם השתלבתי בתיכון מקצועי, ואחר כך התחלת לעבוד טבחית.
חלפו שנים. הכרתי בחור אלון התאהבנו והתחתנו. יחד חסכנו וקנינו דירה משלנו בלב הרצליה. אלון, שהתחנך בפנימייה ולא ידע מהי חיבוק אם, התחנן שאסלח להוריי. הוא אמר: “לי אין הורים, רק זיכרונות קשים. את זכית, ויש לך אפשרות אל תהיי יתומה מבחירה.”
אבל התמדתי בשתיקה המרירה שלי. עד שלילה אחד, אלון הביט בי בעומק עיניו ואמר: “הגאווה שלך עושה אותך יתומה. אף אחד לא מושלם, לכולנו מגיעה הזדמנות לתקן. פני להורייך, תצאי לחפש את העולם שלא הצליחו לתת לך ואולי תמצאי שם גם את עצמך.”
נסענו יחד לתל אביב, העיר שבה גדלתי. בדמעות צלצלתי בדלת. הורי, שנראו כה זקנים לפתע, פתחו את הדלת. אמא התיישבה מולי על הברכיים והתחננה למחילה. הרגשתי איך הקשיחות שלי נשברת, ידעתי ממזמן שסלחתי, אבל לא הרשיתי לעצמי להודות.
הכנסתי את אלון הביתה והכרתי להוריי. אז סיפרתי להם בשמחה מהולה בהתרגשות הם עומדים להפוך לסבא וסבתא. ההורים הודו בפניי שכל התקופה חיפשו אותי יחד, והמרחק ביניהם הפך אותם שוב למשפחה.
אשתו השנייה של אבא, כשראתה שהוא לא מסוגל לשכוח את אמא, שחררה אותו. היא נישאה מחדש לגבר שבגללו בגדה בו. אבא, שחשב שנים שהתינוק שהיא נושאת הוא שלו, גילה אחרי בדיקת אבהות שזו לא האמת.
ועכשיו, אני מאושרת, וגם הם. החיים התגלגלו בדיוק כמו שחלמתי בגיל ההתבגרות: אמא ואבא חזרו לחיות יחד. סוף־סוף, כולנו שוב משפחה.
