אחי והמשפחה שלו רצו להתארח אצלי בירושלים על חשבוני – אבל דאגתי מראש שיבינו שזה בכלל לא יקרה!

אחי מבוגר ממני בשש שנים. לפני שלוש שנים התחתן, והחליט לעבור לגור בדירה של אשתו ברחובותיה של תל אביב במקום להישאר עם ההורים שלנו. עם שכר הדירה המטורף בעיר, זו הייתה בשבילם הבחירה היחידה שהייתה הגיונית. אני עצמי נשוי כבר שש שנים, ומאז שנולדו לנו שני ילדים בן בן שש ובת בת ארבע החיים רק נהיו צפופים יותר. אשתי ירדן, במקור מירושלים, ולכן התמקמנו שם. שנינו עובדים וצלחנו איכשהו לקחת משכנתה על דירה קטנה משלנו.
לא מזמן קיבלתי הודעה מההורים, שהודיעו לי שאחי עם אשתו ובנם עומדים להגיע לביקור בירושלים לשבוע והם מצפים שאתארח אותם, שאתן להם לישון אצלנו. האמת, שמחתי לראות את אחי אחרי כל כך הרבה זמן, אבל המציאות הייתה ברורה: אנחנו, משפחה של ארבעה, דחוסים כבר בדירה של חדר אחד.
נפגשנו בתחנת הרכבת, בילינו יחד יום בטיולים סוערים ברחובות ירושלים. ואז, בזמן שישבנו כולנו לארוחת ערב, ההורים שוב העלו את הבקשה שארח את אחי ומשפחתו, כי חדרים להשכרה בעיר פשוט עולים הון תועפות. היה לי ברור אין לי דרך לעשות את זה. במפגש המשפחתי ניסיתי להמתיק את הגלולה: הצעתי לשלם להם על מלון טוב. אחי, לעומת זאת, התפרץ מייד ודחה את הרעיון: הוא התעקש להישאר לישון אצלנו בבית.
ניסיתי להציע דרכי פשרה: אולי אכסניה, אולי דירה של חבר קרוב כל אלטרנטיבה שניסיתי, הם שללו על הסף. התחוור לי: לא מדובר בביקור משפחתי, אלא בניסיון להישען עלי אוכל, שינה, הכול על חשבוני. אבל אני בטוח בזכותי לסרב, כי קודם כל עומדים הנוחות והרווחה של המשפחה שלי. ירדן והילדים חייבים לקבל מרחב נורמלי בביתנו. ובסופו של דבר אני לא חייב לאף אחד מקום לישון.