אני אגיד לכם את האמת אם לא הייתי שומע את הסיפור הזה מאחי, לא הייתי מאמין שזה באמת קרה. זה קרה לאחי ולרעייתו. הם חזרו הביתה אחרי שחגגנו את יום ההולדת של סבא שלי במושב. השעה הייתה מוקדמת, שבע בערב. הם נסעו בכביש המהיר לכיוון תל אביב, כשלפתע ראו בחורה צעירה עומדת על שולי הדרך. היא נופפה בידיה, ניסתה לעצור מכוניות.
אשתו של אחי ביקשה ממנו שלא לעצור, אמרה שזה מסוכן. אבל אחי האט את הרכב, רצה לבדוק מה קורה. הפנים של הבחורה היו מלאות שריטות וחבלות. היא סיפרה לו, בקושי מצליחה לדבר מהבכי, שהיא ומשפחתה עברו תאונת דרכים קשה. הרכב שלהם החליק מהכביש ונפל לתוך ערוץ נחל. היא אמרה שבעלה נהרג, אבל הילד שלהם חי וביקשה מאחי להציל אותו. היא הצביעה על מקום התאונה.
אחי ירד מהרכב, אמר לה להישאר עם אשתו, והלך למקום שבו הרכב שכב. הוא אכן מצא את הרכב. מיד ירד אליו בלי לחשוב יותר מדי, ושלף מהאוטו את הילד שעמד מאחור, ילד בן שש בערך. כשהוא חזר לרכב שלו, הבחורה כבר לא הייתה שם.
כשהוא שאל את אשתו, מיכל, איפה היא, מיכל רק משכה בכתפיים ואמרה שהבחורה הלכה אחרי אחי. כשאחי חזר שוב לרכב ההרוס כדי לחפש אותה, הוא הבחין לראשונה שיש שני אנשים במושב הקדמי. הנהג ראש המשפחה ואשתו לידו. שניהם היו מתים. אבל איך היא ביקשה עזרה על הכביש? אחי אומר שההבנה הזאת עשתה לו צמרמורת. הילד שניצל חי איתם היום, הם אימצו אותו. אחי בטוח שרוח דיברה איתם.
