אני חושבת שאם מישהו היה מספר לי את הסיפור הזה, לא הייתי מאמינה בהתחלה. אבל זה באמת קרה לאחי ולאשתו. הם חוזרים הביתה אחרי שחגגנו את יום ההולדת של סבא שלי במושב. השעה מוקדמת, שבע בערב. הם נוסעים על כביש 6 כשלפתע הם רואים אישה צעירה עומדת על שפת הכביש, מנסה לעצור את המכונית ומניפה ידיים. אשתו של אחי, תמר, ביקשה שלא לעצור, אמרה שזה מסוכן. אבל אחי, יואב, האט כדי לראות מה קורה. פני הבחורה היו מלאים בשריטות וחבלות.
היא סיפרה לו, תוך כדי בכי חנוק, שהיא ומשפחתה היו בתאונה. הרכב שלהם התדרדר לתוך תעלה בצד הדרך. היא אמרה שבעלה מת, אבל הילד חי, וביקשה מיואב להציל אותו. היא הצביעה על המקום שבו הרכב נמצא. יואב ירד מהמכונית, ביקש מהאישה להישאר עם תמר, והלך אל אתר התאונה. הוא באמת מצא שם את הרכב. הוא מהר ירד אליו, כמעט מבלי להסתכל, וחילץ את הילד מהכיסא האחורי. הילד היה בן שש בערך.
כשהוא חזר למכונית, האישה לא הייתה שם. כששאל את תמר איפה היא, תמר רק משכה בכתפיים ואמרה שהאישה הלכה בעקבותיו. כשיואב חזר לרכב כדי לחפש את האישה, לראשונה הבחין שיש שני אנשים במושב הקדמי. גבר היה בכיסא הנהג, ראש המשפחה, ואשתו לידו. שניהם היו מתים. אבל איך היא ביקשה עזרה על הכביש? אחי אומר שההבנה הזו עשתה לו צמרמורת. הילד שניצל חי היום יחד עם המשפחה שלנו, יואב ותמר אימצו אותו. אחי בטוח שרוח דיברה איתם.
