בימים ההם, הייתי מודעת היטב לאופי חסר האחריות של אחי, אך מעולם לא העליתי על דעתי שיפגין התנהגות כה אכזרית. אחי, דניאל, השאיר את בנו בן החמש אצל הורינו הקשישים וטען כי כעת מתחיל חיים חדשים. הסיבה למעשהו הקר היה סירובה של אשתו השנייה לקבל את הילד שנולד מנישואיו הראשונים.
כאשר נפטרה אשתו הראשונה של דניאל, הוא היה בן עשרים וחמש ואנחנו כולנו הערכנו ואהבנו אותה. שמה היה נעמי אישה טובת לב, חומלת, שידעה להעניק חום ואהבה, והיוותה דמות מרכזית בחייו של הילד. לאחר מותה, נותר דניאל לבד להתמודד עם גידול הבן. הוריי ואני תמיד הושטנו יד עוזרת, ידענו עד כמה קשה לו לשאת את העול לבדו. אני הייתי אספתי את הילד מגן הילדים בכל יום, ואמא שלי נדבה את זמנה להשגיח עליו בסופי שבוע. כולנו ראינו שדניאל חייב לבנות לעצמו חיים חדשים, ולא נמנעו מלהעניק תמיכה.
בשנה הראשונה הקדיש דניאל תשומת לב רבה לבנו, השתדל לקחת חלק בחינוכו. אני ואמא סייענו לו בעבודות הבית ובבישול, נוכח שעות העבודה הארוכות שלו. כעבור שנה, סיפר דניאל שמצא בת זוג שמה היה תמר ושבכוונתו להינשא לה. הוא הבהיר לנו שהם מכירים היטב ואין סיבה לחכות. למרבה הצער, הסתבר שתמר אינה מעוניינת לגדל את הילד של דניאל. מעת שנישאו, הנכד שלי נשאר בבית הוריי לעיתים תכופות יותר ויותר. מתוך אמון שדניאל ותמר זקוקים לזמן להתאקלמות, קיבלנו זאת בשקט.
עם הזמן, הפך ברור כי נכדי חי בבית הוריי באופן כמעט קבוע. דניאל גילה לנו כי תמר מתנגדת לנוכחות הילד. את הבשורה הוא העביר כמי שמסיר את אחריותו, הציע שהילד יישאר אצל סבא וסבתא בזמן שהוא מתמקד בחייו. הוריי עדיין ניסו להצדיק את מעשיו של דניאל, אך בעיניי אי אפשר היה לקבל זאת, לאור גילם ומצבם הבריאותי. אינני יכולה להבין כיצד הוא מסוגל לנטוש את הבן שלו ולהטיל עול כה כבד על הוריו הזקנים. תהיתי לא פעם מדוע לא שיתף אותנו בעמדת אשתו טרם התחתנו.
כשהתעמתתי עם דניאל, ניסה להשליך את האחריות על תמר ואמר שהיא לא מצליחה להסתדר עם הילד. הוא הבטיח שיבקר את בנו לעיתים תכופות ושבקרוב יהיה טוב יותר. אך בעיני, התנהגותו בלתי נסלחת. איני מעוניינת להחזיק בקשר איתו יותר, ואם ימשיך בדרך זו, אשקול אף לפעול מול הרשויות לשלול את זכויותיו כהורה. אני אף חושבת לאמץ את הנכד שלי איני מסוגלת לראות את הילד סובל בגלל חוסר האחריות של אביו.
